לאחרונה הייתי במספרה השכונתית שלי, כמו שאני עושה אחת לכמה חודשים. תמיד יש משהו מנחם בלבוא למקום הזה - טסתי לשם כאילו אני נוסע לטיול מרגש עם חברים טובים. איי של התרגשות מודרנית, רק שהפעם לא הייתי בטוח אם אני באמת צריך חידוש בתספורת או סתם רציתי את ההרגשה הטובה הזאת.
הגעתי והמספריים כבר המתינו לי. אבנר, הספר שלי, הוא אדם מיוחד במינו. כל פעם מחדש הוא מצליח לתפוס אותי בקלות - לא ביופייך החיצוני אבל דווקא בעושר הפנימי שיש לכל אחד מאיתנו. הקטנה שלי נעלמה בזום בזמן אפוף שיחות על החיים, על חלומות ועל כמיהות עתיקות.
בזמן שהוא גזר ושייפ את השיער שלי, גרם לי להרגיש כמו תמונה מתה או לא ממש חיה במשך שנים רבות - עמדתי שם בעוד הוא משיב אלי חיים וביטחון עצמי זה היה רגע קסום שלא שוכחים. בשיחה שנמשכה עד שהתוצאה המוגמרת נהיית כפליים טובה ממה שציפיתי בהתחלה, פתאום חשבתי על כמה אנחנו שוכחים לפעמים להתייחס לעצמנו בכבוד שמגיע לנו.
כשיצאתי מהמספרה היו חיוכים מכל הכיוונים ולא רק כי השיער היה נראה מצוין אלא גם כי הרגשתי במקום הנכון - בחיק משפחה רחבה שאוהבת ותומכת בכולם בדרך שלה. האירוניה היא שאין צורך להיות “מושלם” כדי להיות אהוב ורצוי; העובדה פשוט היא שבתוך הבלגן והכאוס של היום-יום אפשר לנשום ולהקשיב ואז גם להרגיש נאהבים יותר בעצמנו ומסביבנו.
אז אם אתם חשים תקועים או רוצים לחדש קצת מהתחושה הזו של ביטחון ואמונה בעצמך - תעשו לעצמכם טובה; תאמצו מספרה שאתם אוהבים ותאפשרו לספר שלכם לטפל בכם כאילו אתם המלכים והמלכות שאתן ושתמיד הייתם!
זה נפלא לדעת שהדברים הכי פשוטים יכולים לחולל פלאים בתוך הלב שלנו ושהאהבה עצמית מתחילה הרבה לפני שהשיער מתוקצע ונראה מסודר!
ואז על