יש לי המון מחשבות על בתי קפה lately. כל פעם שאני נכנסת לאחד, אני מתמלאת בתחושת נוחות, כמו בבית. אבל אני תוהה למה זה דווקא בבתי קפה שאני תמיד מרגישה הכי אני. אולי זה הריח של הקפה, או השיחה הקטנה עם הבריסטה, או פשוט העובדה שאני שם לבד עם עצמי, עם מחשבות ועם ספר.
מצד שני, אני גם שואלת את עצמי אם זה לא קצת עצוב. למה אני לא מצליחה למצוא את השקט הזה בבית שלי? אולי אני צריכה לנסות ליצור את האווירה הזו גם שם, עם פינה נוחה ושתייה חמה. אבל אז אני חושבת על השיחות שמסביב, על האנשים שמחייכים אחד לשני, ושזה לא באמת אפשרי בבית.
מעניין אם זה אני, או שזה משהו שאנחנו מתמקדות בו כשאנחנו עייפות. הרצון להיות סביב אנשים, אפילו כשאנחנו לא באמת מדברות עם אף אחת. אולי זה מה שעושה את הלילה הזה כל כך מיוחד ההתלבטות בין השקט שבבית לבין הקסם של הזרימה בבתי קפה.
ואז על