שוכב כאן בלילה, עייף אחרי יום ארוך, ותוהה על נושא ההובלות. זה משעשע, כי תמיד חשבתי שהחלק הקשה הוא לארוז את כל הדברים, אבל עכשיו אני מבין שיש הרבה יותר מזה. יש את כל התהליך של חיפוש חברת הובלות, שיחות עם אנשים, קביעת תאריך, ואז מגיע הלחץ לבחור מה לשמור ומה להשאיר מאחור. כל פריט קטן מביא איתו זיכרונות, ולעיתים זה מקשה על ההחלטות.
מעבר לכך, יש בתחושה הזו משהו שמבשר על שינוי. אני מרגיש כאילו אני עוזב חלק מהחיים שלי מאחור. פתאום אני אורז את כל מה שבניתי במשך שנים ועובר לדירה חדשה. זה מפחיד ומרגש בו זמנית, אבל גם מבלבל. האם אני באמת רוצה את המעבר הזה? האם זו תחילת פרק חדש או סתם כאב ראש של לא לפרוק את כל הקטנות?
במיוחד כשאני מעלה בזכרוני את כל הקירות שצבעתי ואת הזכרונות שחיים בכל פינה. מצד שני, אולי זה בדיוק מה שאני זקוק לו – שינוי, אווירה חדשה. מעניין אם הבית החדש ירגיש כמו בית מהר או שאצטרך עוד זמן להתרגל לשגרה החדשה.
ואז על