יש משהו במאפיות שפשוט תופס אותי. זה לא רק הריח של הלחם הטרי או העוגות שמחכות שייקחו מהן ביס. זה התחושה של המקום, האינטימיות שצריך לבנות עם הלקוחות והעבודה הקשה שמאחורי הקלעים. לפעמים אני מתלבטת אם אני באמת רוצה לפתוח אחת. אני מדמיינת את הבוקר שלי מתחיל עם קמח בידיים, אבל יש גם את הלחץ של לקוחות ומכירות.
אני שואלת את עצמי אם אני מוכנה להקריב את השעות כדי לראות את החלום הזה מתממש, או שאולי זה טוב יותר להישאר באיזור הנוחות שלי. מה אם אני אשקיע כל כך הרבה רק כדי לגלות שזה לא זה? מצד שני, כמה פעמים באמת אני יכולה להתעלם מהתשוקה הזאת? יש בי משהו שאומר שזה שווה את הסיכון, אפילו אם זה אומר לישון פחות ולקום מוקדם יותר. זה כמו לחם, לפעמים צריך ללוש אותו לא מעט לפני שהוא תופס.
ואז על