הקיץ הזה, כמו בכל קיץ אחר, מצאתי את עצמי יושב על מיטת שיזוף ליד הבריכה של הקיבוץ. השמש קרנה בחום נעים והמים הזכירו לי ימים עברו - ימים של צחוק ושמחה עם החברים מהשכונה. כל כך הרבה זיכרונות שלי קשורים לבריכות שחייה. זה תמיד היה המקום שבו הכל התרחש: מאבקים על מי טוב יותר לשחות עם עיניים עצומות, ועד רגעי האמת האלה כשבנות הכיתה היו יורדות למים ואנחנו היינו מנסים להרשים אותן בקפיצות מרשימות.
לילדים היום יש את הטלפונים ואת המסכים שמסיחים את דעתם - אני לא בטוח אם הם יודעים באמת מה זה לעמוד בשפת הבריכה ולצפות במים המבהיקים מזווית כזו או אחרת. ברגע הזה, כאשר אתה מזהה חבר לפחות בצד השני ומנופף לו, הכל מתמקד באוויר המתקתק ובצלילים המקצביים של מים נשברים בגוף שלך.
לאחרונה החלטנו לבקש מהילדים שלי שיעשו הפסקה מכל המסכים ונתנו להם אפשרות לבחור פעילות משפחתית - הם כמובן בחרו בבריכה הסמוכה לבית שלנו. הרגשתי כמו ילד מחדש כשהטלפון נותר על השולחן בחזרה הביתה והמאבק חזר - לא מול מסך אלא בכמה אנחנו יכולים לבעוט אחד בשני במים בלי להרטיב את עצמנו יותר מדי.
טיפ? תגלו לילדים שלכם כמה פשוט וכמה חסר להם לשלוט במשהו שאין בו טכנולוגיה - בריכה זו בדיוק הדרך ללמד אותם להרגיש את החיים כפי שאנחנו הרגשנו פעם; להתחבר אחד לשני בנוכחות מלאה ובלי מסכים באמצע. לפעמים צריך לחזור למקורות כדי למצוא את הדברים שהכי חשובים לנו.
וזה באמת הלב של בריכות שחייה: מקום לדיאלוג אמיתי, אומץ לעשות פעולות משוגעות וחיבור בין דורות. אז בפעם הבאה שאתם מתכננים יום ליד הבריכה - אל תשכחו להביא איתכם גם איזה סיפור ישן לספר לילדים ולהפעיל אותם לפני שהם יקחו לכם את העדשה לטלפון!