לפני כמה שבועות, החלטתי לקפוץ לחנות אמנות קטנה שהייתה במעבר שלי הביתה. בשעות אחרי הצהריים, כשכל העיר מתמלאת בצבעים חמימים של שקיעה, התאווררתי בין מדפי הקטגוריות השונות. החנות הזו תמיד משכה אותי - באווירה הייחודית שלה, בכלים המיוחדים והפריטים שמספרים סיפור.
כשהגעתי לשם, הרגשתי כאילו אני נכנסת לעולם אחר. כל פינה הייתה מלאה ביצירה - ציורים צבעוניים על קירות, פסלים מעוצבים ומגוון רחב של חומרים ליצירה עצמית. לפתע עיניי נתפסו בברווז קטן מפסלונו שהיו עליו נגיעות זהובות ובוהקות. הרגשתי שמשהו בו קורא לי.
בעת שאני מחזיקה אותו בידי, החלו לעלות בזיכרוני זכרונות מהילדות - איך הייתי יושבת בסדנאות אמנות עם חברים ומהר מאוד הפכנו לנערים חובבי יצירה שלא פעם מצאו את עצמם אבודים בחיפוש אחר משמעות דרך אומנויות שונות.
באופן מפתיע, נמנעתי להשתמש בפלאפון שלי בזמן שציפיתי בברווז הזה; לא רציתי להתרכז ברשתות החברתיות או בניעות החיים היומיומיים. פשוט ישבתי שם לרגע עם עצמי ונתתי לדמיון שלי להשתעשע - חשבתי על מה הן הבחירות שעשיתי ועל הכיוונים שאליהם הלכתי מאז.
כשעזבתי את החנות עם הברווז ביד ואני מרגישה קצת יותר מלאה, נזכרתי בטיפ חשוב: לפעמים אנחנו צריכים לעצור רגע ולהתחבר לדברים הקטנים מבלי לחשוב על מה יהיה הלאה. הכל מתחיל בהקשבה פנימית ובקשר עם עצמנו - גם אם מדובר באמנות שמעוררת אותנו ומאפשרת לנו להביע את מי שאנחנו באמת.
אז אם אתם מזדמנים לחנויות כאלה בשבוע הקרוב - אל תהססו! אפשר למצוא שם לא רק פריטים מיוחדים אלא גם מקום להתחבר למה שמרגש אותנו ולגלות מחדש את הילד שבתוכנו.