לפני כמה חודשים, הוצאתי את כל מה שחסכתי מצניחה מהחיים, והחלטתי לפנות למרפאה פרטית כדי לעבור בדיקות שחששתי לבצע במערכת הציבורית. זה היה הרגע שממש קיף לי את הראש - הפחד, הדאגה והתסכול שצברתי במשך שנים. לא ידעתי למה לצפות.
כשהגעתי למרפאה, נתקלו בי פנים מחייכות של הצוות. כבר הרגשתי שהמקום הזה אחר - כאן יש מישהו ששואל איך אני מרגישה ולא רק עובר בין תיקים כמו פסנתרן אמיץ על במה גדולה. הייתה אווירה כזו נעימה, כאילו נכנסתי לבית שבו לא היו דלתות סגורות.
השיחה הראשונה עם הרופא הייתה הקלה עצומה; הוא הצליח להבין אותי בלי שאצטרך להסביר יותר מדי. כשאדם מגיע עם פחדים ושאלות לא פשוטות, הרבה תלוי בתחושת החיבור שהוא יוצר עם המטפל שלו. ואני? פתאום חשבתי שסוף סוף מישהו מקשיב לי באמת.
באמצע הבדיקות קיבלתי טיפ שאני שמעת אותו ממקומות שונים אבל תמיד זורק לשולי המוח: "תדאג לעצמך כמו שאתה דואג לאחרים". שזה נכון! המון פעמים אנחנו משקיעים מאמצים בכל כך הרבה דברים - בעבודה, במשפחה ובעיקר באחרים - תוך שאנחנו שוכחים לדאוג לעצמנו.
בסופו של דבר, הבדיקות יצאו תקינות וזה העניק לי אוויר נקי לריאות להמשיך הלאה בחיים שלי. אבל מעבר לתוצאה הסופית, הבנתי שמשמעות הדבר היא לא רק טיפול רפואי; מדובר בסוג של קשר אנושי שמעודד אותנו להתחבר לגוף שלנו ולבריאות שלנו בצורה טובה יותר.
אם אתם מתלבטים לגבי מרפאות פרטיות - אל תהססו! כי בסופו של יום זה לא רק מסלול לבריאות פיזית אלא גם נפשית ואיכשהו כולנו יודעים כמה חשוב להרגיש שנענים לרגש ולעזור לנו למצוא פתרונות מתוך מקום אוהב ותומך.
אני בטוח שאם הייתם שם ברגע הזה איתי הייתם מבינים שעלינו להיות חברים טובים קודם כל עם עצמנו לפני שאנחנו יכולים להיות כאלה לאחרים.