נכנסתי אתמול למכולת השכונתית שלי, מקום שמדי פעם אני קורא לו "הביקור הקבוע שלי". זה לא רק המקום שבו אני קונה לחם וחלב; יש לי שם קשרים עם בעל המכולת, דודו, שכשמו כן הוא - תמיד מחייך ויודע לקרוא את מצב רוחי אפילו לפני שאני פותחת את הפנים.
ברגע שנכנסתי, התפשט הריח הנעים של הלחמים הטריים והירקות הצבעוניים. כשדודו ראה אותי, הוא חייך ואמר: "מה נשמע? נכנסת לקניות או שהתייבשת סתם ככה?" לפעמים נדמה לי שהוא מכיר אותי יותר טוב מהחברים הקרובים שלי.
שוחחנו על כל מיני דברים - מתוכניות החג שמתקרבות ועד צפייה במשחק כדורגל שהיה בסוף שבוע האחרון. דודו סיפר איך הבן שלו משחק בקבוצת נערים מקומית ושכל משפחת המכולת מגיעה לתמוך בו במשחקים. רגע אחד נפל לי האסימון - לרגע חשבתי לעצמי כמה משמעותית היא החנות הזו עבורנו בשגרה היומית.
אני זוכרת שהייתי נכנסת פעמים רבות ללא תכנון מוקדם ובנוסף ליציאות ידועות מראש עם רשימה בכתב. לא בכדי אני תמיד חוזרת לשם - כי מעבר למוצרים עצמם יש במכולת הזו תחושה של בית. האפשרות להחליף מילה עם אדם מוכר עושה פלאים לנפש שלנו ולתחושת השייכות.
טיפ קטן שגיליתי במהלך השנים - אל תזלזלו בעולם המכולת השכונתית! חנויות כאלה מרובות בהפתעות שלא תשיגו בסופרים הגדולים. מצד אחד אפשר למצוא מוצרים מקומיים טריים ולפעמים גם מציאות מיוחדות כמו ריבות תוצרת בית או גבינות artisan ששוות טעימה מפנקת.
אז בפעם הבאה שאתם בטוחים שאין מה לקנות במקומות הקרובים לביתכם, נסו להיכנס לחנות הקטנה והשקטה לידכם - ייתכן שתעשו שם יותר מסתם קניות, אלא גם הכרות חדשה ומרגשת שהמאכלים שיהיו על שולחן הסעודת שלכם יקבלו טעם מיוחד בזכותה.