השבוע, בוקר אחד פנוי אחרי כמה ימים עמוסים, החלטתי לפנק את עצמי ולבקר בבית הקפה הקטן שבפינה. זה מקום שאני הולך אליו לעיתים רחוקות, אבל בכל פעם שצעדתי לכיוונו, הרגשתי כאילו אני נכנס למקום שהוא לא רק בית קפה, אלא גם חוף מבטחים.
כשהגעתי, עלו בי כל הזכרונות מקיץ שעבר - ישבתי שם עם חברים טובים והשתעשענו בשיחות על החיים. עכשיו היה לי רגע לשבת לבד עם המחשבות שלי וקפה חם ביד. הצליל של מכונת האספרסו ממלא את החלל ברקע וצחוקם של הלקוחות מסתחרר כמו מנגינה נעימה באוזניים.
בזמן שהמתנתי להזמנה שלי, נמשכתי לחלון וראיתי משפחה מתמודדת עם ילדה קטנה ששואלת שאלות בלי סוף. "אבא, למה השמש זורחת?" "מאיפה מגיע החלב?" זה נגע בי בעמקי הלב והזכיר לי כמה חשוב לעצור לרגע ולהתמקד בדברים הפשוטים והמופלאים שסובבים אותנו כל יום.
כשהקפה הגיע לשולחן הקטן שלי - בכוס מזוגגת שהרגישה חמימה בין הידיים שלי - נשמתי את הארומה המוכרת והתענגתי על הטעם המתוק-מריר שגרם לי להסתכל פנימה ולבחון מה עשיתי לאחרונה בשביל עצמי. משהו קטן השתנה בי באותו הרגע; קלטתי שאני צריך להיות יותר נוכח ברגעים הללו ולא לקחת אותם כמובן מאליו.
אם יש משהו שאני רוצה לשתף כאן הוא טיפ קטן: תמצאו לכם זמן לעצור לקוס כוס קפה ושיחה עם עצמכם או אפילו להקשיב לסביבתכם השרויה בקצב החיים. לפעמים זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי לשוב ולמצוא את הדרך שלנו בתוך האנדרלמוסיה היומיומית.
אז אם אתם צריכים קצת פסק זמן או פשוט מקום להתבודד בו מחשבות ובית קפה שמתאים לזה - אל תהססו לנסות גם את חתיכת הזמן שלכם בעולם הזה!