לפני כמה חודשים, כשהחיים שלי היו סוערים כמו ים גועש - עבודה אינסופית, דאגות על כנה ומשימות שלא נגמרות - החלטתי לחפש מקום שבו אני יכולה למצוא שלווה. מאז ומעולם שמעתי על יוגה ופילאטיס, אבל לא חשבתי שאני האדם שיתמיד בזה. יום אחד חבר הזמין אותי לסטודיו קטן בשכונה. זה היה המקום הראשון שבו הרגשתי איך הגוף והנשמה שלי סוף סוף מוצאים מנוחה.
בכניסה לסטודיו ניחוח של קטורת וציוצים צעירים ממלאים את האוויר. המדריך, איש עם חיוך רחב ועיניים שקטות, קיבל אותנו באורח חמים. הוא הסביר שבין אם אנחנו כאן בעקבות כאבים פיזיים או פשוט לצורך רגיעה, לכל אחת ואחד מאיתנו יש מקום פה ואוצר שנקרא תרגול.
בהתחלה היה קשה לי להיכנס לתוך זה. התנועות הרגישו זרות והגוף שלי כאילו מתנגד לזוז בצורה כלשהי שהייתה חדשה עבורי. אבל ככל שעבר הזמן והשיעורים התקדמו, משהו פנימי התחיל להשתנות. גיליתי שהתרגול הזה לא רק עוזר לגוף אלא גם לנשמה - כל נשימה, כל תנועה משחררת מנטל שיש לעיתים נדירות בזמן היומיומי.
באחת הפעמים אחרי השיעור כשעמדתי ליד החלון של הסטודיו והשמש שקעה מעבר לבניינים הגבוהים, הרגשתי תחושת שלווה שלא חוויתי הרבה זמן. פתאום הבנתי: החיים הולכים להיות מסובכים ולפעמים אף מבולבלים - וזה בסדר לגמרי! החשוב הוא לדעת לקחת לעצמך רגעים קטנים של שקט ולעשות מהם בית.
אז אם אתם תוהים האם כדאי לכם להצטרף לסטודיו כזה או אחר - הייתי אומרת: לכו על זה! תבחרו מקום שמתוארת בו האווירה הנעימה ואתם מרגישים בו בבית שלכם; חללים כאלה יכולים לעשות פלאים לתהליך ההתפתחות האישית שלכם.
תקחו איתכם תמיד מגבת ומסיכת פנים (זה ממש יעזור) ותזכרו שאתם לא לבד במסע הזה. כולנו רוצים לפעמים להתחבר למקום שבו אפשר להתמקד בעצמנו ולהרגיש קרובים יותר למה באמת חשוב בחיים שלנו.
אל תהססו לתת לזה צ'אנס - בין אם זו תהיה יוגה עם מוזיקה מרגיעה או פילאטיס באמצע השבוע; בסוף הכל מסתכם בקבלת עצמנו ואת אופן החיים שלנו.