לפני כמה חודשים החלטתי לאסוף את כל האומץ שלי ולטפוס את השגרה הבלתי נגמרת שהייתי חלק ממנה עם הכלבה שלי, לולה. היא גודלה והפכה למופע סוסים קטנים - פטרייה פרועה שלא מפסיקה לקפוץ ולרוץ בכל מקום. היו ימים שהרגשתי שהיא מנהלת אותי ולא אני אותה! באיזשהו שלב הבנתי שהגיע הזמן לעשות משהו.
חיפשתי מידע על אילוף וכל מה ששמעתי היה "צריך הרבה סבלנות". איזה קל לדבר על סבלנות כשאתה מתמודד עם חיית מחמד שיכולה לשבור אותך בשנייה אחת לבדיחה שלה. אני זוכרת יום אחד, אחרי שידיתי קטע בווידאו שמדבר על כך שאילוף הוא בעצם יצירת קשר - מישהו פתאום העביר לי את המבט האחר הזה: במקום לבקש מלולה רק להקשיב לי ולהיות רגועה, למה שלא אנסה להבין מה היא מרגישה?
אז התחלנו לתקשר בדרכים אחרות. במקום פשוט לדרוש ממנה לשבת או לבוא אליי, ניסיתי להעניק לה חוויות חיוביות שיגרמו לה לרצות להיות ליד ולהגיב במהירות לפנייתי. לצורך זה השתמשתי טוב-טוב בעוגיות אמיתיות (לא גזירות!) ובכל דבר שהיא אוהבת - צעצועים, משחקים ואפילו רגעים של בריכה בימים החמים.
עם הזמן גיליתי שכשהיא מקבלת תגובות חיוביות היא משתפת פעולה הרבה יותר בקלות וגם הקשר בנינו התחזק בצורה מדהימה! היום כשהיא רואה אותי נושאת בתיק שלה עוגיה או צעצוע חדש, עיניה פשוט מאירות והיא מיד מגיעה בנחת היישר אלי.
אם יש לי טיפ עבורכם - תאמינו בקשר שלכם עם הכלבים שלכם. הם לא רק בעלי חיים בבית אלא חברים אמתיים לכל דבר! צריך למצוא את הדרך להגיע אליהם דרך הלב ואם תראו זאת כהזדמנות ללמוד אחד מהשני - אתם תקצרו פירות מתוקים בהרבה יותר זמן משחשבתם.
אולי האילוף הזה לא ייראה ממש כמו שיעור פורמלי בספר אבל בעיניי - זו הדרך שבה שני יצורים שונים ומהממים יכולים להתחבר באמת ולעשות ביחד קסמים קטנים ביומיום שלנו!