לפני כמה חודשים, עברתי דירה. לא סתם להעביר את הדברים - מדובר היה בפרק חדש בחיים שלי, אחרי תקופה קשה שהייתה לי. אז הנה הסיפור: נכון, הובלות יכולות להיות מאוד מעייפות ומלחיצות, אבל יש בתהליך הזה משהו מיוחד, שאני רוצה לשתף.
ביום המעבר שלפני שנה רציתי להרגיש כל רגע ולהקדיש מחשבה לכל דבר שעובר לי ביד. התעוררתי מוקדם בבוקר עם חלומות על מה שהיה ועל מה שיהיה. הרגשתי כמו יצאתי למסע חדש. כשחדרי היו ריקים משולחנות וכסאות ורק האריזות מסביבי הפריעו לשקט, חשבתי על הדרך שעשיתי עד כה - אנשים שפגשתי בדרך ואירועים שכבר הפכו לסיפורים בספר ההיסטוריה של חיי.
כשה搬了 דברים הגיעו החבר'ה עם המשאית המגושמת והחיוכים הגדולים, זה השאיר לי תחושה חמימה בלב. הם עבדו כמו מכונה מתואמת - אחד העביר קופסאות דרך הדלת והשני ארז במהירות לתוך המשאית כאילו זו הייתה תחרות אולימפית. אני זוכרת את המבט של אחד מהם כשהוציא בטעות קופסה מלאה בצילומים שלי מכל השנים האחרונות ולא יכל להתאפק מלהציץ בהם ולומר "וואי איזה נוסטלגיה!". הצחקוק שלו פרץ ממני גם ואני הבנתי שדברים קטנים כאלה יכולים לחמם את הלב בזמן לחץ.
טיפ קטן שאני לוקחת איתי מהיום הזה הוא לא לפחד לבקש עזרה כשצריך - אפילו אם זה רק להביא כוס מים למישהו שמזיע ומשקיף על ערימת הקופסאות של הבית שלך בדאגה מדוע כמעט אין מקום למשקה עוד לפני שניגשת למעבר האמיתי.
לסיכום חוויית המעבר היתה מעבר ליכולת העברת ריהוט - היא הייתה שינוי פנימי שביטא אותי מחדש ואני מלאת תודה לכל האנשים שהיו שם לצידי בדרך הזו ונתנו יד באותו יום קסום שבו פתחנו פרק חדש בחיינו לחיים חדשים.