אני זוכרת את הרגע הראשון בו הבנתי עד כמה חשוב מה שאני נותנת לדודו, הכלב שלי. זה קרה בסוף שבוע רגוע, כששוב צצה לו התוכנית השגרתית של הריצה שלנו בפארק. דודו, רועה גרמני חמוד בן 3, היה כזה מלא מרץ ושמחה - הוא פשוט לא יכול היה להתאפק לראות את ה"חברים" שלו: הכלבים האחרים שהיו מגיעים לשחק.
אבל אז, משהו השתנה. במשך כמה ימים הוא החזיק את עצמו בלי אוכל, מתנגד למוקפאים ולפדרות שמעולם לא סירב להם. חשבתי שזה אולי איזשהו מצב חולף, אבל כשהתחילו להופיע סימנים נוספים של עייפות וחוסר רצון להשתולל כמו תמיד - נבהלתי.
הלכתי לוטרינר וכאן גיליתי שמה שאני נותנת לו פשוט לא מתאים לו יותר. הפורמולה ששמרתי עליה שנים רבות כבר לא סיפקה אותו ברמה הנדרשת. החלטתי לקחת יוזמה ולחפש מזון איכותי יותר שמתאים לצרכים שלו בשלב הזה בחיים.
חקרנו יחד עם הוטרינר ואפילו ניסינו מספר סוגים עד שמצאנו את המאכל המושלם עבורו - מזון עשיר באומגה 3 שמסייע לבריאות המפרקים והעור שלו ופחות פחמימות שרק העמסו עליו כבד במובן מסוים.
לאחר שבועיים של שינוי בתפריט - וואוו! זאת הייתה תפנית מדהימה! דודו חזר להיות הילד הסורר שאותו אני מכירה; רץ אחרי כדורים וצווח משמחה בכל פעם שהוא רואה אותי מכינה ארוחה חדשה עבורו. הידיעה שאני דואגת לו ומעניקה לו את הטוב ביותר ממלאת אותי בגאווה ואושר שלא ניתן להסביר.
הטיפ שלי? אל תחכו לסימנים מובהקים כדי לבדוק אם המזון שאתם נותנים לחבר furry שלכם מותאם במיוחד עבורו בהתאם לגיל ולצרכים הבריאותיים שלו. היה לי ברור שזו גם אהבה ותשומת לב בצורה הכי בסיסית שלה.
ובינתיים מאחל לכל אחד שחי עם חבר פרווה שישמור על ההרגשה הזו - ההצלחה והשינוי הם בהחלט בידיכם.