כשהבת שלי, יובל, חזרה הביתה בתחילת השנה ואמרה לי שהיא רוצה להצטרף לחוג נגינה בפסנתר, לא ידעתי מה לחשוב. האמת היא שחשבתי שזה עוד חלום שהתנפץ אחרי כמה שיעורים. אבל פקדתי על עצמי לא להמעיט בערכה של ההתרגשות שלה וניגשתי לבדוק אפשרויות.
בחרנו בכיתה שאופיינית לגילה - קבוצת ילדים שגילם דומה לשלה. יום ראשון בשבוע הגיע והעלינו אותה באוטו, עם התיקים המלאים בכל כך הרבה ציפיות. כשהיא נכנסה לחדר החוג, ראיתי כמה היא מתרגשת ודואגת בו זמנית. זה היה הראיון הראשון שלה כנגן מקצועי.
כשהשיעור התחיל ושמעתי את הצלילים הראשונים בוקעים מהפסנתר הקטן, משהו בי נשבר מרגש. היו שם נגיעות עדינות ודימויים שהעבירו אותי למקומות שאני פשוט אוהב לחשוב עליהם - עולם מדהים של צלילים ורגשות שבאותו רגע די ברור לי שהיה יקום חדש בעבור הילדה הזו.
ומאז זה הפך למסלול בלתי צפוי מלא הרפתקאות - שבוע אחרי שבוע היא משפרת ומתקדמת בצורה מדהימה! אני מביטה בה מנגנת ובא לי לצרוח מימי ההתמודדות האישיים שלי כנערה בת גילה ועד היום ולחשוף בפניה כמה הכוח הזה בעצם קיים בה וצריך רק קצת אמונה ולהאמין בעצמך.
אם אתם מתלבטים האם לשלוח את הילד או הילדה שלכם לחוג כלשהו שאני ממליצה עליו מאוד? אין ספק שזה יכול להיות כרטיס ביקור לכישרונות פנימיים שלא ידעתם שיש להם!
ולבסוף טיפ קטן: חשוב לבחור חוג שמתאים גם למידותיהם וגם לתחומי עניין שלהם - זו הדרך הנכונה לתת לילדים באמת לגלות מי הם ומה הם אוהבים. תנו להם לקבל מספיק זמן וליהנות מהחוויה; לפעמים עיסוק קטן יכול לשנות חיים ולהראות לנו צדדים חדשים בעולם שלנו!
שתפו אותי בחוויות שלכם עם חוגים!