בימים ההם, כשהייתי ילד קטן, הייתה לי פינה קסומה בעולם - הספריה העירונית. עם הדלתות הגדולות שהיו נפתחות אל עולמות שהיו רק שלי, חיכיתי בכל פעם שיגיע יום שני - היום שבו הספרים היו מחכים לי כמו חברים ישנים. אני זוכר את הרגע שבו פסעתי פנימה, עם ריח הדפים הישנים והשתיקה ששלטה במקום. שם יכולת להרגיש את הכוח של הסיפורים.
יום אחד החלטתי לחפש ספר על חלל. לקחתי אותי כמה שעות לאתר את "מסע בין כוכבים" של אסimוב, זה היה כאילו גנבתי אוצר ממרחקים אינסופיים. כשפתחתי אותו לראשונה בעודי במיטה באור של מנורת הלילה, עבר בי גל של התרגשות שלא הכרתי לפני כן - כמו שמישהו לקח אותי ביד ואמר לי: "אתה לא לבד!".
מאז למדתי דבר חשוב על ספריות - הן לא רק אוספי ספרים; הן מקומות שסוגרים בפנים רגשות וחוויות שמפגישות אותנו עם עצמנו ועם אחרים. בחיי בוגרים רגילים מתרוצצים בינינו כל כך הרבה רעש ולחץ שאפשר לשכוח מהזהב הזה שטמון בכמה דפים.
אני ממש ממליץ לכם לבקר בספריות המקומיות שלכם יותר מאשר אתם חושבים לדון בשיחה פלאית או לקרוא סתם עוד אחת מתוך רשימת השגת הידע ובקיצור יומית שלכם. פשוט תיכנסו ותראו איזה עולם מקסים ומעניין עומד לפניכם!
והטיפ שאני רוצה לחלוק: אם התחלתם משהו ולא הסתדר - אל תהססו להפסיק ולעבור לספר הבא! כמו בחיים עצמם - לפעמים צריך להתנסות עד שתמצאו את מה שמדבר אליכם באמת.
כל שכן שבו אתם נכנסים למסלול המרפה שבין מסעות וסיטואציות באביב הקרוב יש גם מצב ועדיף תחושה המדגדגת בלבה של מוגבלות הזמן הנוכחי.
אז קחו לכם קצת זמן מהיום הזה לצלול לעולם הקסם הזה שנקרא ספרייה - אולי כאן תגלו עולם חדש לגמרי... ✨📚