לאורך השנים, חוויתי לא מעט מסעות פנימיים. אחד מהם היה כשפגשתי את יעל, המטפלת שלי. זה התחיל בחשש גדול - איך אפשר לדבר על כל הכאב הזה? איך אמצא את המילים הנכונות לתאר את תחושותיי? אבל משהו בה ניחם אותי, הרגשתי שהיא שם בשבילי באמת.
במפגש הראשון שלנו היא ביקשה ממני לספר על עצמי ולשתף במה שאני מרגיש. אני זוכר שהתחלתי לדבר ואט אט הפנמתי עד כמה זה משחרר פשוט לשבת ולהתבטא בלי לחשוש מהמחשבות של אחרים. אחרי ימים ארוכים של שמירה על פנים קשוחות ולעיתים אף בדידות קשה, סוף סוף מצאתי לי מקום שבו יש מקלט לרגשות שלי.
עם הזמן הבנתי שמדובר בתהליך ולא בכמה מפגשים חד-פעמיים. לפעמים הייתי יוצא מהקליניקה שלה בתחושת רוגע ושקט, ולפעמים הייתי שבור ומובס יותר מאשר הגעתי. אך אני זוכר היטב רגע מסוים שבהחלט שינה אצלי משהו - באחת הפגישות יעל שאלה אותי מה אני עושה כדי לדאוג לעצמי ביום-יום; האם אני מצליח להכניס פעילויות שאוהב לחיי? פתאום הייתי צריך להתמודד עם השאלה הזאת שהייתה ברקע כל הזמן, כאילו בדיוק חיכתה למישהו שיבקש אותה.
זה לא קל למצוא זמן לעצמך בעידן שאנחנו חיים בו - עבודה גוזלת מחשבה וזמן וגם התמודדויות אישיות אחרות משתלבות בשגרה שלנו. אך החלטתי לנסות ולמצוא לפחות שעה בשבוע לעשייה שמעוררת בי השראה - להיות בטבע, לקרוא ספרים חדשים או אפילו סתם לשתף חברים בכוס קפה.
אני יודע שזה אולי נשמע כמו טיפ הידוע שעליו דיברו אלפי פסיכולוגים עוד לפניי, אבל זו הייתה התנהגות חדשה עבורי וזה עשה הבדל עצום במצב רוח שלי וביכולת להתמודדות עם האתגרים הביתיים והרגשיים שעוד היו לי.
אז אם אתם בדרך טיפולית כזו או אחרת וחווים דילמות או שאלות קשות - תזכרו שאתם לא לבד במסע הזה! יש מטפלים כמו יעל שנמצאים שם עבורכם ומקבלים אתכם כפי שאתם בכל מצב שהוא. חשוב רק לברך את עצמנו על הצעד הקטן של להגיע ולהתחיל לדבר; אלה יכולים להיות צעד קטן מאוד מחוץ לנוחות שלכם - אבל הוא בהחלט עשוי לפתוח לכם עולם חדש ונעים.
אם אתם בצומת דרכים ומעסיקים את עצמכם בשאלות עומק על החיים שלכם וצורת ההתמודדות שלהם - אל תהססו לפנות לעזרה ולטפל בעצמכם בהתאם לצרכים שלכם. כולנו ראויים לחיות חיים מלאים ומדויקים יותר.