לפני כמה שנים מצאתי את עצמי במצב שמזכיר גיבור סרט דל תקציב. בדיוק התחלתי את הסטאז' שלי, תוך כדי שאני מתמודד עם כל האתגרים שרק אפשר לדמיין - לא מספיק שעות ביממה, לקוחות עם בעיות מורכבות ובעיקר הכנה אינסופית לדיונים בבתי המשפט. באחד הימים, נתקלתי במקרה של לקוחה שביקשה לסיים מערכת יחסים רעילה עם שותף עסקי.
לאורך כל השיחות שלנו, היא חזרה שוב ושוב על המשפט "אני מפחדת להילחם". זה היה משפט שמעורר מחשבה. במחשבה שנייה הבנתי שזה לא רק פחד מגורמים חיצוניים; זה פחד פנימי שהשתלט עליה. ניסיתי לשדר לה בטחון ולא לבטל את רגשותיה, כי ידעתי כמה חשוב לשמור על האנושיות והאמפתיה בתהליך הזה.
בסוף, החלטנו יחד לכתוב מכתב רך אך ברור לשותף שלה. משהו שמדגיש שהיא רוצה להתקדם בדרכה בלי לקרוא למלחמה בין הצדדים. הקסם קרה - המכתב עמד בציפיות ובסופו של דבר הם הגיעו להסכם חתום בלי צורך להיכנס לזירה המשפטית המסוכנת.
לקחתי איתי מהחוויה הזו תובנה חשובה: בעולם המשפטי לפעמים דרושים יותר כישורים רכים מאשר טקטיקות קונקרטיות או מרדפי נתונים יבשים. אנשים ישכחו מה נאמר להם ומה נשלח אליהם בתחומים הללו אם לא נבין אותם קודם כל כאנשים בשר ודם.
אם אתם אנשי מקצוע בתחום המשפטים או שוקלים את התחום הזה- זכרו שהקשבה היא אחד הכלים הכי רבי עוצמה שיש לכם בכיס שלכם! אל תפספסו רגעים שבהם תוכלו באמת לחבר בין הדינים והתהליכים לבין הנשמות שעומדות מולכם.
אז בפעם הבאה שאתם מתמודדים עם לקוח או מקרה מורכב - שאלו את עצמכם: מה האדם הזה צריך ממני מעבר לעצה משפטית? אולי זו תהיה ההבדל בין עוד תיק מדורג לתהליך ששונה חיים באמת.