בשבוע שעבר, משקיף מהמרפסת שלי, פתאום ראיתי את המוכר החביב מהשכונה מתמודד עם המכונית הקלאסית שלו. מדובר במאזדה 626 שמלווה אותו עוד מאז שהיה נער צעיר. כשהוא לא הסתכל, החלטתי לגשת ולראות אם אני יכול לעזור לו. שתיים-שלוש שעות מאוחר יותר, הייתי חצי שקוע בתיבת ההילוכים שלה, שוכב על הגב ומנקה שמן אוטומטי מהפרצוף שלי.
כשהפקדנו את הכלים וציחקקנו בענייני חיים, הבנתי שאין פה מדובר רק בתיקון מכונית. מדברים כאן על אהבה למכוניות קלאסיות ועל תחושת נוסטלגיה שבוראת התחברות בין הדורות. הוא סיפר לי איך אביו היה לוקח אותו לטיולים בשעות הקטנות של הלילה ואיך השירים ששמעו ברקע נחרתו בזיכרונו לנצח.
למדתי ממנו משהו חדש: כל תיקון של אגזוז או ברקס זו הזדמנות לא רק לשפר רעשים אלא גם לחזק קשרים. אנשים אוהבים לספר סיפורים כשמדובר במכוניות שלהם; זה הרי לא סתם רכוש, זה חלום חיי הבעה פרטית רשמית בדרכים הרבות שבהן התגלגלנו במשך השנים.
עצה קטנה ממני - אם אתם מתכננים לתקן מכונית קלאסית (או בכלל), אל תשמרו את הכישרון שלכם לעצמכם! תזמינו חברים לעזור לכם, ותשתפו אותם בכל פרט ופרט על המכונית שלכם וגם על הסיפורים שמאחוריה. כך גוללתי יחד עם ידידי מורשת משפחתית יקרה שאינה נמדדת בכסף אלא בעניין ובאהבה שאנחנו מעניקים אחד לשני.
בסופו של יום נדמה שהכי חשוב בלבביות הזו היא להבין כמה באמת יש לומר על הערך האישי שלנו ביחסים בינינו לבין הנמלים והברגים שיוצרים את התמונה המרגשת הזו - רכב קלאסי שיש בו נשמה וחיים!