לפני כמה חודשים, החלטתי לקחת את האומנות שלי שלב קדימה. אחרי שנים של גניזה במגירת הניירות, חיפשתי מקום שבו אוכל להתפתח ולהתנסות. נרשמתי לסדנה למוסיקה ואומניות שקרתה ממש פה בעירי. אני זוכרת את הרגע שהגעתי למקום, התחושה הייתה כמו להיכנס לעולם אחר - קירות מלאים בציורים צבעוניים, חללים פתוחים בהם נשמעה מוסיקה מרגיעה ופנים מחייכות שסיקרנו אותי.
בשבוע הראשון, הכל היה חדש ומרגש. הכרתי אנשים מכל מיני רקעים ולכולם הייתה תשוקה משותפת - ליצור. בשיעור הראשון התחלנו לשחק עם צלילים שונים; הייתי מגלה כל פעם מחדש איך דפיקת מקצב פשוטה יכולה להצית בתוכה רגשות עזים. ככל שהתקדמו השיעורים, למדתי באמצעות כלי נגינה שלא חשבתי שא ever אגע בהם - כמו הגיטרה או אפילו הבונגו.
אך הדבר שהכי ריגש אותי היה הסדנאות שבהן שילבנו בין מוסיקה to אומנויות אחרות - ציור ותנועה בעיקר. באחת הפעמים ציירנו על בד גדול בזמן שניגנתי בגיטרה במשך שעה ארוכה. זה היה רגע מכונן עבורי! מצאתי את עצמי בוחר צבעים לפי הצלילים ששמעתי והיה בזה קסם שלא יכול להסביר במילים.
מהשלב הזה הבנתי שאני לא רק יוצרת אלא גם מביעה תחושות עמוקות שנמצאות בי הרבה זמן ולא תמיד ידעתי לבטא אותן במילים. זה נתן לי תובנה עמוקה אחרת: כאשר אנחנו נוגעים באומנות ובמוסיקה, אנחנו לא עושים זאת לבד - אנחנו מקשרים בין הלבבות שלנו ובונים קשרים עם אחרים סביבנו.
לטובת מי שמעוניין להתחיל בדרך הזו, יש לי טיפ קטן: אל תפחדו לצאת מהקווים! לא משנה אם אתם מנגנים על כלי מוזיקלי או עובדים עם צבעים ובראש שלכם יש טון או דימוי מסוים- שחררו אותו החוצה מבלי לחשוב הרבה. תאפשרו לרגש לנהל אתכם ואת היצירה שלכם.
אני מרגישה שכל סדנא פתח בפני עולם חדש וחיברה אותי עמוק יותר למה שאני אוהבת לעשות באמת - לקיים קשר אמיתי עם עצמי דרך האומנות והמוזיקה. אם אתם חושבים על להצטרף לסדנה כזו - אל תהססו! אין דבר יפה יותר מאשר למצוא את הקול הפנימי שלכם יחד עם אחרים שעושים בדיוק אותו דבר.