הייתי בחנות צעצועים השבוע, ואין דבר שמציף אותי nostalgia כמו המראה של מדפי הצעצועים הצבעוניים, מלאים בחלומות ובאפשרויות אינסופיות. זה תמיד מזכיר לי את הילדות שלי, את הרגעים הקטנים שהפכו למוארים בזיכרון.
זכור לי במיוחד יום שבת אחד בו החלטתי לקחת את ילדיי לחנות כזו, שנראתה כאילו לקוחה מתוך סרט ילדים ישן. כשהגענו לשם, הם רצו לכל צד כמו רוח רפאים חופשית ורצתה לגלות כל פינה ופינה. אבל אני? אני עמדתי רגע בצד והסתכלתי עליהם בעיניים דומעות כמעט. היה משהו קסום במבטים שלהם כשגילו צעצוע חדש - כאילו עולם שלם נפתח בפניהם.
באחד המדפים מצאנו בובה ישנה עם שיער מתולתל ועניבה אדומה - היא הייתה שם הרבה לפני שהילדים שלי הגיעו לעולם הזה. שאלתי אותם אם הם רוצים לקחת אותה הביתה ונדהמתי לגלות עד כמה הבובה הזו גרמה להם להרגיש מיד מחוברים לעבר שלא ידעו עליו דבר.
עשינו משחק קטן: כל אחד מהם סיפר סיפור על הבובה - מי היא ומה היא אוהבת לעשות. החיבור הזה בין הילדים לבין צעצוע שהוא חלק מהעבר היה מרגש ממש! למדתי שעל אף שאנחנו חיים בעידן של טכנולוגיה מתקדמת ודיגיטלית, לפעמים אין תחליף לצעצוע הפיזי שמצליח לעורר יצירתיות וליצור קשרים חדשים.
אז הטיפ שלי הוא כזה: אל תהססו להביא ילדים שלכם לחנויות צע toys שלנו בארץ ואם אפשר למצוא גם פריטים נוסטלגיים או מפעם - זו השקעה שמשתלמת פי כמה וכמה! זה לא רק על רכישת צעצוע אלא גם על יצירת זיכרונות וחוויות שישארו איתנו לאורך זמן.
שיהיה לכם יום מלא קשור ומלא זיכרונות יפים!