לפני כמה חודשים, הייתי מרגישה כל כך אבודה. חיי היו מלאים בלוחות זמנים צפופים, לחץ בעבודה ותחושת עייפות מתמדת שהסתירה לי את השמש. אני זוכרת שיום אחד, כשישבתי עם כוס קפה במשרד, פגשתי חברה טובה שסיפרה על טיפול שהיא ניסתה - רפלקסולוגיה. תוך כדי שהיא מדברת, נתקלתי במשהו בתוכי שהתמרד והתרגש - אולי הגיע הזמן לנסות משהו חדש.
נכנסתי לסדרה של טיפולים אצל רפלקסולוגית מקומית. ההרגשה הראשונה הייתה מוזרה; העיסוי ברגליים שלי פתח עולמות שחשבו שאני שכחתי מהם. לא רק הכאב שהיה שם עבר (שזה בפני עצמו היה פלא), אלא גם פתאום התחילו לצוף מחשבות רגועות יותר ונינוחות שלא ידעתי איך להחזיר אותן לכדי מוחי הטרוד.
במהלך הפגישות גיליתי שגם אם הגוף נמצא במצב קריסה, הנפש יכולה עדיין ליצור קשרים חדשים עם עצמה. למדתי לקחת רגעים קטנים לעצמי ולשים לב לדבר הקטן - כמו לשמוע צלילים של טבע או פשוט לנשום עמוק לפני שאני נכנסת למרדף היום-יומי.
הטיפ שלי לכל מי שמרגיש שהוא מצוי בלופ אין סופי של לחצים וחובות? תנו לרגליים שלכם לקבל קצת אהבה ובדקו מה הטיפול הזה יכול לעשות לשאר חלקי גופכם ולנפשכם. אל תפחדו להכנס למקומות חדשים ולא מוכרים; לפעמים דווקא שם נמצאות התשובות שחיפשתם כל הזמן הזה.
אני מודה לכל ניסיון כזה שהוביל אותי לרגעים בהם נדמה היה שאין בהם תקווה - זה המקום שבו הפלא מתחיל להתרקם מחדש. כי בסופו של דבר כולנו מחפשים את האיזון הזה בין גוף ורוח ואנחנו יכולים למצוא אותו בקלות רבה יותר ממה שאנחנו מדמיינים לפעמים.
אז תמצאו לכם את הדלת הזו ותיכנסו! המדינה שלנו מלאה באנשים שאוהבים לעזור ולהביא דעת חדשה לחיים שלנו. תשקלו זאת, באהבה.