לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי יושב בבר עם כמה חברים טובים, ופתאום צץ שיחה על עבודה בעולם ההייטק. אחד מהם, אדם מבריק שאני מעריך מאוד, הסביר כיצד הוא החליט לנטוש את עבודתו בחברת תוכנה גדולה ולצאת לדרך עצמאית. מה שהוא אמר ממש פתח לי את העיניים.
הוא דיבר על התחושה של להיות חלק מקבוצה קטנה, צוות שבו כולם מכירים אישית זה את זה, לעומת תחושת הבדידות בהיי-טק הגדול. הוא ציין שעל אף שהיו לו יתרונות בעבודתו הקודמת כמו משכורת טובה ויציבות כלכלית, קיים משהו הרבה יותר משמעותי - החיבור האנושי.
זה הזכיר לי את התקופה שלי באוניברסיטה למדעי המחשב. הייתי מתיישב עם קבוצת חברים שלנו ללימודים במשך שעות רבות במעבדות מחשבים. היינו עובדים יחד על פרויקטים מורכבים והמון פעמים פשוט מדברים וחולקים חוויות מהיום יום שלנו במהלך העבודה. התשוקה שאפפה אותנו בזמן שבנינו משהו חדש או פתרנו בעיה הייתה פשוט בלתי נגמרת.
כעבור שנים כאשר עבדתי בחברה מוכרת בתחום הפיתוח, הרגשתי שהאווירה הזו הולכת ומתמעטת ככל שהארגון גדל והתרחב. לפעמים הייתי בא לפגישות ומרגיש כאילו אני חלק ממכונה ענקית - בלי פנים אמיתיות מאחורי השמות המאופיינים בשעונים יוקרתיים ובמיילים תקניים.
אז מה עשיתי? החלטתי לחזור לשורשים שלי ולהיכנס לתחומים שבהם אוכל לבנות משהו קטן ואישי עם אנשים שאני אוהב לעבוד איתם באמת. חיים הם לא רק מספרים בפינת המסך; הם גם קשרים אנושיים שחייבים להיבנות מדי יום ביומו.
הטיפ שלי לכל מי ששוקל מסלול Career שונים: אל תזלזלו בכוח של הקשרים האנושיים שאתם יוצרים במקום העבודה שלכם! תהיו פתוחים לשיחות עמוקות יותר עם קולגות ואחר כך גם עם לקוחות, כי בסופו של דבר אלו הם שמביאים לעבודה ערך אמיתי ומיוחד.
בסוף היום נזכור כולנו שיש דברים שלא ניתן למדוד בכסף ובמספר הגיראות בקורות החיים שלנו - אלה רגעי הקסם וההחלפות הנוגעות בלב שיספקו לכל אחד מאיתנו משמעות אמיצה ויסודית יותר במסלול הקריירה שלנו בעשור הקרוב ומעבר לכך.