לפני כמה שבועות מצאתי את עצמי נודד לעיר קטנה בצפון. הגעתי לאיזו מסעדה מקומית, אבל לפני זה, העיניים שלי נמשכו לחנות יין صغيرة וקסומה שהייתה ממוקמת בפינה שקטה. יצאתי להכיר אותה קצת יותר.
כשהדלת נשמעה מנגינת פעמון קל כשפתחתי אותה, התרשמתי מהעיצוב האינטימי שלה - כל בקבוק נראה כמו סיפור מחכה להיבחר. בעל החנות, אדם זקן עם עיניים חמימות וחיוך רחב, קיבל אותי בברכת שלום כנה והזמין אותי לטעום כמה יינות שהוא בחר במיוחד היום.
לאורך השיחה שלנו הוא שתף אותי בזיכרונות ממרחקים - סיפורים על יקבים משפחתיים שמעבירים את המסורת שלהם מדור לדור. אני זוכר אחת מהן במיוחד - אדמה שבה טופחו גפנים במשך 200 שנה באותה משפחה, וכיצד במוצאי שבת הם מתאספים ומסבים לשולחן עם בקבוק יין אחד שמחזיק את כל הזכרונות ההם.
עשינו טעימות של יינות שונים, ובכל פעם שכוס זכוכית התחברה לשפתיי הרגשתי כאילו אני לוגם מעושר של חיים ואנושיות. היה משהו במעמד הזה - סביבנו אנשים צוחקים ומדברים בהנאה כשהיין מלווה אותנו בכיף ובהתרוממות רוח.
לקראת סוף הביקור שלי שם החלטתי לקנות בקבוק קטן לסיום ערב מיוחד בבית עם חברים. בעל החנות נתן לי טיפ נהדר: “אם אתה רוצה שכולם יתלהבו מהיין שלך”, הוא אמר בחיוך מתחשק “באופן חד משמעי תפרסם אותו בסוף הארוחה - ותן לו לדבר בשפה שלו!”
חזרתי הביתה מלא השראה ומתיקות בלב. למדתי שאין בגישה שלי רק הפער בין מרגליות הגבינות והמילים הגדולות של ביקורות על יין; יש בזה סיפורים אנושיים ולמידה להתחבר למקומות שאולי לא היו לי בעבר.
אז אם אי פעם אתם מוצאים את עצמכם בעיירת נופש או באזור חדש - אל תשכחו לבדוק חנויות קטנטנות כאלה שבדרך כלל אינן מופיעות במדריכים התיירותיים. כי לפעמים ברגעים הכי פשוטים אפשר למצוא עושר בלתי נגמר והרבה יותר מאשר סתם בקבוק יין.