הייתי בסדנת צביעה לאחרונה, ושם גיליתי שכל צבע מביא איתו רגשות, זיכרונות וחוויות. כשנגעתי עם הברush בגוון של כחול שיערתי מיד על החוף בקיץ, כשהשמש מחממת את העור ואני מנסה לתפוס את הרגע בכמיהה אינסופית לנעורים. זה היה רגע כזה שבו אתה מבין עד כמה צבע יכול להיות עוצמתי.
כאשר עברתי לצבע הירוק, חשבתי על הפעמים שהלכתי לטיולים עם המשפחה בטבע. כל עלה רענן וכל עץ גבוהה מזכיר לי את השקט והשלווה שהיו מנת חלקנו באותם רגעים. פתאום נזכרתי כמה ליבו של הטבע הוא בעצם הלב שלי. גם הוא מתחדש כל אביב במגוון הרבגוניות שלו.
אבל מה שיותר תפס אותי היה הצבע האדום. עליו אני רוצה לדבר במיוחד - אדום הוא לא סתם צבע; הוא צבע של תשוקה, אהבה ולעיתים אפילו כאב. ברגע שהחזקתי אותו בידיים וראיתי איך הוא מתחבר לכל גוון אחר בקומפוזיציה - הבנתי שמערכת היחסים שלנו עם הצבעים היא כמו מערכת יחסים בחיינו עצמם: לפעמים יש חיכוכים ואי הבנות (כמו עם שחור ולבן), אבל הם תמיד מביאים בשורה חדשה בסופו של דבר.
אז אם אתם מרגישים אי שם בנפשכם חסרים לכם רגשות או זיכרונות מסוימים - אולי כדאי לבדוק אילו צבעים מדברים אליכם היום? האם התוגה שלכם היא בעקבות הקיץ שהחלוף בכתומים ובזהובים? האם החשש מהעתיד ככה נמצא בצורות הכחולות שמסביבכם?
טיפ קטן ממני: קחו זמן לעצמכם ותנסו לשלב בין הצבעים כדי לראות איזו יצירה תצא מכך ומה התחושות שהיא מעוררת בכן ובכם. לצבוע זה לא רק מלאכה; זו דרך להתבונן פנימה ולגלות את עצמנו מחדש בכל פעם שאנחנו יוצרים משהו חדש.
וזה בדיוק היפה בצבעים - הם שם בשבילנו כדי שנוכל להרגיש בלי פחד ולהתנסות שוב ושוב!