לפני כמה חודשים קרה לי משהו שלא אשכח זמן רב. אחד הכלבים שלי, בובי, פתאום החל להראות סימנים של חוסר תיאבון וחרדה. ככה זה כשיש לך כלב עם אישיות מתפרצת כמו שלו - ברגעים כאלה אתה מבין מה זה להיות הורה לחיה שאתה אוהב כל כך.
ליוויתי את בובי לווטרינר המקומי שחיפש מקום שבו יוכל לסייע לו, ושם גיליתי על כמה חשובה התקשורת והקשר בין בעל החי לוטרינר. הווטרינר ניגש לבובי בחמימות, דיבר איתו כמו שהייתי מדבר עם ילד קטן ואפילו סיפק לילד הכי קופצני שלי בקבוק מים כדי להרגיע אותו. הרגשתי איך הלב שלי מתמלא באמון במקום הזה.
לקח לנו קצת זמן להבין מה בדיוק קורה עם בובי, ובמהלך הבדיקות מצאנו שזו היתה בעצם תגובה לשינוי בתזונה שלו וללחץ הנוסף בבית בעקבות המעברת שלנו לדירה חדשה. אני חייב להודות שגם מעט נוכחות פיזית של הווטרינר עזרה לי להרגיש יותר בטוח לגבי המצב.
החוויה הזאת גרמה לי לחשוב עד כמה חשוב להתייחס למומחי בעלי החיים שלנו לא רק כאנשי מקצוע שמדברים בעזרת מכשירים וצילומים - אלא גם כחברים ותומכים שאנחנו יכולים לפנות אליהם ברגעים פחות נעימים. הם שם בשבילנו וגם בשביל חברינו הפרוותיים.
טיפ קטן ממני: תמיד כדאי לקבוע פגישה שבועיים-שלושה לאחר שינוי משמעותי בחיי חיית המחמד שלכם לבדוק שהכל תקין ולהתייעץ לגבי ההמשך. ואתם יודעים מה? אם אתם מרגישים שמשהו לא בסדר או שאתם חסרי ידע - אל תהססו לפנות לוטרינרים השונים ולשאול שאלות. רובם יהיו מוכנים לעזור גם מעבר לשעות הקבלה ומעוניינים שכלבים כמו בובי יחזרו לשלוט ברחובות בגאווה ובשמחה!