כשהייתי ילד, אחד המקומות האהובים עליי היה הספרייה הציבורית שבקצה הרחוב. כל יום אחרי בית הספר הייתי רץ לשם כמו כולם, אבל עבורי זה היה כמו להיכנס לעולם אחר. דלת העץ הכבדה נפתחה, וריח הדפים הישנים עטף אותי בחום ובנוחות. שם, בין המדפים הגבוהים ומלאים בספרים מכל הסוגים, מצאתי את עצמי מתגלגל בממלכות רחוקות ואוהב סיפורים שהפכו לחלק בלתי נפרד מעצמי.
זוכר במיוחד את הפעם שגיליתי את הטרילוגיה של "הסנדקו". לא רק שסיפורו המרתק של מייקל קורליאונה לקח אותי אל עולם התחתית של מאפיה ונאמנות, אלא גם השאלות שהוא העלה לגבי משפחה ואתיקה חקקו בי חוויות שלא אשכח. בין קריאה לקריאה הייתי מסתכל סביבי ורואה ילדים ומבוגרים אחרים מרוכזים בספריהם - כל אחד מהם נמצא שם בעולם שלו.
באחד הביקורים שלי בשירות עצמי לשאול ספרים בתור לילדים צעירים יותר, אני זוכר שאיזה ילד קטן שאל אותי אם אני יכול להמליץ לו על ספר טוב. עניתי בשמחה והתחלנו לדבר - הוא סיפר לי איזה ספרים כבר קרא ואני ניסיתי להבין מה פתאום הוא מחפש עכשיו משהו חדש. באותו רגע הרגשתי שאני חלק מקהילה גדולה יותר; אנשים מכל גיל שחיים דרך המילים והמחשבות שכתובות בדפים הללו.
אז אם יש לכם זמן פנוי או שאתם סתם רוצים לבלות בפינה שקטה עם כוס קפה וספר טוב - אני ממליץ לכם לבקר בספרייה הקרובה לביתכם. תנו להזדמנות הזו להיות לא רק מפגש עם מילים אלא גם חיבור עם הסביבה שלכם. אולי תמצאו שם חבר קרוב בקבוצת תלמידי תיכון שמגלה ערך חברתי בחדר הקריאה, ואולי אף תצליחו להתחבר לסופר אהוב יחדיו.
והכי חשוב - אל תהססו לשאול! ברגע שאתם מייצרים קשר עם אנשי הספרייה או מבקרים אחרים, אתם פותחים דלת לעולם מלא בהשראה וידע חדש שאפשר לחלוק ולגדול ביחד איתו.
זה לא מסביר עד כמה חשוב לתמוך ולשמור על מוסדות כאלה שמשמרים את התרבות שלנו ומעודדים אותנו לחשוב ולהרגיש מעבר לדפי הנייר עצמם. כל ספר הוא חלון לעולם אחר - אז צאו לגלות!