לאורך השנים, הייתי אדם עסוק. עבודה, משפחה, חברים - תמיד היה משהו שדורש את תשומת הלב שלי. אבל לפני כמה חודשים, בספונטניות מוזרה ומרעננת, החלטתי להירשם לסדנת איור באחת מהמרכזים הקהילתיים בעיר. לא ממש ידעתי למה לצפות, אבל משהו בלב שלי רצה לנסות.
ביום הראשון לסדנה הגעתי עם תיק שאחריו הוספתי כמה עפרונות צבעוניים ודפים חלקים. המדריכה שלנו הייתה אמנית יוצאת דופן ששמה שלומית. היא השאירה רושם חזק על כולנו מהרגע הראשון עם חיוך רחב ועיניים שיפוטיות שנראו כבר יודעות לשמוע סיפורים רבים.
כשהגענו לרגע שבו התבקשנו לבחור נושא לאיור ראשון שלנו, פתאום הרגשתי אובדת עצות. מה אני יכול להראות? כאדם שמעולם לא האמין שיש לו צד יצירתי, השאלה הזאת הפכה למאתגרת במיוחד. ואז זה קרה - חשבתי על סבתא שלי ז"ל ועל הגן שלה שהיה מלא בפרחים צבעוניים ובצלילים של צחוק ילדים; היא תמיד אמרה לי שהעולם הוא בד נוסף שאנחנו יכולים לצייר עליו.
והתחלתי לדמיין: פרחים וילדים משחקים ביניהם והצבעים התערבלו במוחי כמו קנבס מול האור הראשון בשחר יום חדש. תוך כדי ציור התמלא הדף בכתמי צבע חיים ונופו של הגן התחיל להתעורר תחת העפרון שלי. כל מַכְתָּש בשפת הצבע הפך לעוד זיכרון עוטף שמקיף אותי ברכות ובחום.
ואז הגיע רגע מרגש - כשהבטתי סביבי וראיתי איך כל אחד בקבוצה מצייר בדרכו הייחודית - כולם מביאים איתם מתנות מעולמם הפרטי דרך קווים וצורות שהיו מסתורי עבורי עד אז.
מאותו שיעור הבנתי דבר חשוב: לכבוד את היצירתיות בתוכנו זו פעולה שמתחילה מקטנות ונמשכת לדברים הגדולים בחיינו. גם אם אתה בטוח שאין לך כישרון או שאין לך זמן - לפעמים הדבר הכי חשוב הוא פשוט להתחיל ולתת לעצמך את האפשרות לזרום עם מה שבוער בתוכך.
אז הטיפ שלי אליכם: קחו דף ועט ותמצאו לכם כמה דקות ביום לצייר או לכתוב מהלב שלכם! תעזבו את השיפוטיות בצד והקשיבו לקול הפנימי שלכם - אתם עשויים לגלות עולמות חדשים שלא ידעתם שקיימים בכם!
להתגבר על החששות ולצאת למסע הזה היה רעיון מסוכן במחשבה הראשונה אבל המציאות היתה מדהימה מעבר לכל הציפיות שלי ובעיקר מלאה בנוגע לחשיבה החופשית והיפה שיש לנו מכל פינה בחיים שלנו!