לא מזמן מצאתי את עצמי בדרכי למרכז הדרכה חדש בעיר. הייתי מאוד סקפטי - מה כבר המקום הזה יכול להציע לי? היו לי ספקות, ותחושות נוספות שהתערבבו עם פיסות זיכרון מחוויות קודמות שלא באמת ענו על הציפיות שלי. אבל בפנים פנימיות, הרגשתי שמישהו שם שואף לבנות גשרים חדשים.
כשהגעתי, היה מעבר דק בין המקומיים לבין אלו שהגיעו רק כדי ללמוד איך לשפר כישורים מקצועיים. המדריך שלנו, אדם חם ומלא תשוקה לעשייה, הזכיר לי קצת מנטור ישן שהיה לי בעברי. הוא לא רק סיפר לנו תיאוריה יבשה; כל שיעור התחיל בסיפור אישי שלו - הוא דיבר על הכישלונות שלו ועל הדרך שבהם הם הפכו אותו למה שהוא היום. מיד נוצרה איזו אווירה משפחתית כך שכולם השתתפו בשיח באופן פעיל.
במהלך השבועות הבאים גיליתי שבכל מפגש אני מוצא חלקים מעצמי שאני כמעט ולא הכרתי. שם הייתה הבחירה לקחת סיכונים ולצאת מאזור הנוחות שלי. זה היה בדיוק הזמן שבו הבנתי את הכוח של הקבוצה סביבי - אנשים שונים לחלוטין בכישורים ובניסיון חיים אך הצלחנו להיות אחד בשביל השני, לתמוך ולעודד בלי סוף.
והטיפ הכי חשוב שאוכל לתת כאן - תגיעו עם ראש פתוח ועם מוכנות להפוך כל רגע להזדמנות ללמידה. לפעמים אנחנו חושבים שכבר יודעים הכל או שזו "עוד" והולוגרפיה של פיתוח אישי מתישה בסטייל מלמדני בן 18 - ואז מגיע רגע קטן שמשנה לנו את המסלול במאה ושמונים מעלות.
אז אם אתם מתלבטים אם להצטרף למרכז הדרכה כזה או אחר, תקשו בלב פתוח ואולי ממתינה לכם גם התמודדות מחודדת שתפתח אצלכם צדדים שלא ידעתם שקיימים בכם.
אל תשכחו להשאיר מקום בלב לחוויות חדשות!