הייתי בת 17 כשהתחלתי ללמוד נהיגה. זה היה רגע ששיניתי את עולמי, הרגשתי כאילו אני עומדת לגלות עולם חדש. המורה שלי, יוסי, היה אדם נפלא. היו לו שיער אפור ועיניים חודרות שהביטו בי בעודף סבלנות. כשלמדתי להסתדר עם דוושת הגז והברקס בו זמנית, הוא תמיד הציע לי עצות נבונות תוך כדי שיחה קלילה.
פעם אחת יצאנו לכביש מהיר בפעם הראשונה. הכנסתי הילוך ופתאום הכל השתנה - הרוח שחדרה לחלון הפתוח נתנה לי תחושה של חופש בלתי נגמר ואני זוכרת שכמעט התחרפנתי מרוב אדרנלין. בתקווה שלא ירדו ממני באותה שנייה כולם בכיסאות האחוריים, לקחתי נשימה עמוקה ופשוט נהניתי מהרגע.
וזה מה שאני רוצה לשתף: כשאתם מאחורי ההגה, תזכרו שזה לא רק שיעור נהיגה - זו הזדמנות לצמוח ולהתחבר לעולם שסביבכם. אל תפחדו לטעות; טעויות הן חלק מהלמידה ולא צריך להתרסק מזה. בפעמים הראשונות שתכנסו למצב שבו אתם יודעים שאתם מתקדמים במהירות גבוהה יותר מהמוכר לכם - רדו ברגל קלילה מהגז ליד כל פנייה וסעו לאט ובזהירות כדי לעבד את התחושות החדשות.
והכי חשוב - תהיו נאמנים לעצמכם ותשמעו לפנימיות שלכם במהלך הלמידה הזו. אם יש משהו שלא ברור לכם או שמקשה עליכם להרגיש בנוח - אל תתביישו לבקש עזרה מהמורה או אפילו לחזור על דברים מסוימים לפני שיוצאים לדרך חדשה.
בסוף הקורס קיבלתי את הרישיון שלי וכשהגעתי הביתה ורציתי לספר למשפחה בחופזה על הניצחון שלי, פתאום הבנתי שזה גם הניצחון שלהן, כי הן היו שם לאורך כל הדרך - מחכות בסבלנות וכל כך גאות בי.
אז אם אתם בתחילת הדרך הזה - תהיו אסירי תודה לכל רגע ולכל איש מלווה בדרך ואתם בדרך הנכונה להפוך לנהגים בטוחים ומסוגלים!