נהיגה תמיד הייתה בשבילי חלום. אני זוכר את הרגע שבו ישבתי מאחורי ההגה של אבא שלי, כשהייתי רק בן 10. הוא היה מסביר לי על הכבישים, על המהירויות ואפילו על המכוניות השונות - כל פרט הקסים אותי. אבל אז הגיע הזמן שאחרי שנים רבות, הגעתי לגיל שבו כבר הייתי חייב להתחיל ללמוד בעצמי.
אני זוכר את שיעור הנהיגה הראשון שלי כמו אתמול. החשש שעטף אותי היה כמעט בלתי אפשרי להתעלם ממנו: מה אם אעשה טעות? מה אם אשכח להסתכל במראה? במוחה החלה לרקוד דאגה שמשאירה אותך ער בלילה; האם אצליח לעבור את הבחינה? במהלך השיעורים ניסיתי להתמודד עם מגוון תחושות - מתח, פחד וגם התרגשות אדירה.
אבל ככל שהתקרבתי למבחן, הבנתי שזה לא רק עניין של לדעת לנהוג נכון או להצליח בטסט. מדובר במסע אישי עמוק שאני עובר בעצמי. טעויות בדרך הן חלק בלתי נפרד מהרצון להשתפר ובסופו של דבר הפכו לחלק מעצב המיומנות שלי כנהג.
טיפ קטן לכל מי שמתחיל: אל תפחדו לשאול שאלות! כשאתם לא מבינים משהו - פשוט תשאלו! אחד הדברים שהכי עזרו לי היה לשתף את המורה בכל הפחדים והדברים ששיגעו אותי באותו רגע. היא נתנה לי עצות מצוינות והראו לי שכל תשובה מכילה בתוכה גם חוכמה שנובעת מניסיון החיים שלה.
חשבתי לא פעם שלא מדובר רק ביכולת לנסוע ממקום למקום ולחנות סמלית מדי בחניה צמודה. זה דורש מיקוד מלא, יכולת קבלת החלטות בצורה מהירה וחשיבה בהקשר רחב - איך להגיב לסיטואציות שונות בכביש ובעיקר להבין שישנם דברים שאתה לא יכול לשלוט בהם.
אז אחרי חודשים של לימוד ומבחנים משניים (כן, כן עברתי כמה), סוף סוף הצלחת לגרום לדלת האחורית להיחתך כדי להשאיר מקום לנער שקפץ לכביש מולי ברגע האחרון... יצאתי לדרכים לבד בפעם הראשונה והריגוש הציף אותי - נתיב חדש שבחרתי לעצמי והעדשה הסתובבה סביב הסיפור שלי בקלות רבה יותר ממה שחשבתי.
לימוד נהיגה עבורי היה הרבה יותר מתהליך רגיל - זה היה גילוי עצמי שלא ידעתי שהוא מחכה לי שם על הכניסה לכדי עצמאי בעל רישיון נהיגה.
וכן, ממני לכם - אל תפחדו לקחת את הצעד הזה קדימה!