כשהייתי ילד, אחד הזיכרונות הכי חזקים שלי היה כשאמא שלי הייתה מכינה פיתות בבית. אני זוכר את הריח המתקתק והחם שנישא באוויר, איך היינו מתאספים סביב השולחן עם הכוסות הקטנות של מִרְמֶנָדּוּ או טחינה, מחכים בקוצר רוח שהן ייצאו מהתנור. זה היה יותר מסתם אוכל - זו הייתה חווית אהבה שמלאה בחום ובסיפוק.
לאחרונה החלטתי לנסות לשחזר את התחושה הזו בעצמי. נכנסתי למטבח עם בליל של התלהבות ועטפת אותי ההרגשה שאני הולך ליצור משהו שיהיה סיפור חדש בדורות הבאים. לקחתי קמח, מים ושמרים - הכל פשוט כמו פעם. במהלך הלישה והעיצוב נפער בי חלל גדול מלא בזכרונות; כל בילה בידיים, כל לחיצה על הבצק הפכה להיות דיאלוג עם העבר.
והנה טיפ אישי: אל תחששו להוסיף קצת תהילים או שירים שאתם אוהבים בזמן האפייה! המוזיקה מלווה אתכם ברגעים האלה ומביאה לתהליך עוד יותר עומק ומשמעות. אני שמתי לב שכשהלב שלי היה מלא בשיר הנכון, הבצק קיבל חיים משל עצמו וכשפתחתי את הדלת לתנור והריחות פרצו לעולם - זה היה הרגע שבו נוצר חיבור אמיתי בין עוברי אורח בממלכת המאפה לבין נסיכי המטבח שלי.
אז אם אתם מרגישים לבד או מבולבלים מהמציאות שמסביבכם - לכו למטבח ותתחילו לאפות! זה לא רק על אוכל; זו דרך להתקרב לשורשים שלכם ולשתף רגעים מיוחדים עם אנשים שאוהבים אתכם. ואם יצא לכם פיתה מצופה בשומשום בדיוק כמו עשינו בילדותנו? אתם לגמרי במסלול הנכון אל הלבבות שסובבים אתכם.
אותן פעולות קטנות יכולות להפוך לזכרונות עצומים - יש בעשות דבר כזה קסם בלתי צפוי שיכול לרפא ולעודד אותנו בכל הזמן שיש לנו כאן יחד.