לפני כמה שנים, כשחיפשתי את האומץ שלי להגיע למכון הלימודים לנהיגה, הרגשתי כמו תלמיד חדש בכיתה א'. פחדתי מהטסטים, מהשאלות ומהכביש שהמתין לי. התיישבתי באוטו של המורה שאני מכירה כל כך טוב - שליחות בטוחה למשימה הלא פשוטה.
תחילת השיעור הייתה מתוחה. בברדס שאפף אותי היו תחושות שונות: התרגשות מהאפשרות החדשה והמגניבה הזו לצד החשש שמה יהיה לי קשה מדי. חוץ מלטפל במכונית, החלטתי שאני גם רוצה לפתח איזושהי כימיה עם המורה שלי. והיא הייתה נהגת מנוסה ומלאה בחוכמה. בכל שיעור היא שתפה אותי בתובנות על איך להתמודד עם הכבישים הפתוחים וגם עם עצמי.
זכרון מרגש אחד עומד לי בראש עד היום: היה יום חם במיוחד והשיעור היה באמצע חודש יולי. כשהגענו לצומת שהייתי אמורה להסתובב בו בפעם הראשונה, מחשבה טסה בי - "רק אל תיכנסי בשום רכב." המורה נראתה רגועה ואני ניסיתי שלא להילחץ ממכוניות אחרות וחשבתי לעצמי שזה בדיוק הזמן ללמד את עצמי סבלנות.
יצאנו לדרך ואני זוכרת את ההרגשה המוזרה הזו - לא הייתי לבד בכביש, אבל בתוך האוטו אני הרגשתי כאילו אני אחת עם המכונה הזו שמתקשרת איתי להרבה יותר מחצאים שלה - זה כבר הפך לפסקול של רגעים שכמוהם לא אשכח לעולם. לבסוף הצלחתי לחזור לכיוון הנכון ורגע לפני שנכנסנו לחנייה שמישהו נתן לנו מקום פנוי (לא משהו שמובן מאליו בזמן הלמידה הזאת), הבנתי שהיכולת להצליח מעל לכל אלה שאלו עצמיים ומשמעותיים.
אז אם אתם נמצאים בשלב הזה או שוקלים להתחיל את הדרך שלנו על הכביש הגדול - קחו נשימה עמוקה! חשוב להבין שבהתמודדות זו אין רק צבעים שחורים ולבנים; כל צומת וכל פנייה מביאה עמה רגש חדש ותובנות שאין להם תחליף.
טיפ קטן? זכרו לעשות הכל בהדרגה - לאט ובבטחה! אל תהיו קשים עם עצמכם וגם אם יש טעויות בדרך (וחכו… יהיו!), הם חלק מהתהליך הנפלא הזה שנקרא “לימוד נהיגה”.