לפני כמה חודשים, החלטתי לערוך סדר בבלגן של החיים שלי. הייתי מוקפת בניירות ישנים, תמונות מתקליטורים שנשכחו ופיסות זיכרון שזעקו ״תוציא אותנו לאור!״ על פני השטח היו אלו רק קובץ מסמכים, אבל בעיניי הם ייצגו רגעים חשובים בחיי ובניגודיות שלהם עמדה נקודת ההתחלה של כל מה שעשיתי לאחר מכן.
אז חשבתי לעצמי - למה לא להדפיס את זה? לא כמו פעם כשטסים עם המצלמה אל חוף הים ומביאים איתנו סרט צילום לסטודיו. אלא בצורה מודרנית יותר לבקש שירותי דפוס מקצועיים להפוך את הקובצים הפשוטים למשמעות. הלכתי למישהו שאני מכירה מהאזור שיהיה גם קצת אישי. כבר בשיחה הראשונה הבנתי שהגעתי למקום הנכון.
אני זוכרת איך התרגשות אחזה בי כשקיבלתי את החבילה בדואר - ערימת התמונות והמסמכים מוכנים להיחשף ולהציג את עצמם לעולם מחדש. פתאום הרגשתי כאילו חזרתי זמן אחורה, לצד חברי ילדות ובילויים שלא תשכח אי פעם. זה היה כמו לשתף סיפור חיים דרך נייר ודיו, דבר ששום מסך לא יכול להעביר.
המומחה לצילום ולדפוס שם לב לתמונה אחת במיוחד - צילום של ארוחת שישי משפחתית שפשוט חימם לי את הלב ואמר: "תראי איזו תמצוגה מדהימה של אהבה". זה היה נכון; אחרי הכל הפעמים האלה בהן אנחנו יושבים סביב שולחן האוכל עם המשפחה שלנו הן בלתי נשכחות.
אז הבאתי אל צוות הדפוס עוד רעיון - אגלה להם עוד פיסה מהסיפור שלי ואדפיס ספר קטן שיכלול סיפורים ילדות ותובנות אישיות שלי על החיים בשלל צבעים וגדלים שונים. מאוד מהר גיליתי שזה הרבה מעבר לדפים מונחים אחד ליד השני; מדובר במשהו ממש tangible שמאפשר לנו לחוות מחדש חוויות ועבר וכמובן - המקום הזה בין אדם ומסמך הוא קסמים בהתהוות.
לכן אני רוצה לחלוק טיפ קטן לכל מי שמתלבט אם ללכת על יצירת חומר מודפס מבין המזכרות והזיכרונות שלו: לכו על זה! אתם עשויים להיות מופתעים מעוצמת התחושה שהתוצאה יכולה לתת לכם. זו הזדמנות יוצאת דופן לקחת משהו אמיתי מהעבר שלכם ולהעניק לו חיים חדשים בבחינת "לא מתבטלים".
אם יש מחשבות נוספות או שאלות בכל מה שקשור לדפוס עבורך בפרט או באטליה הדפסה בכלל, אנא שתפו! אני כאן כדי לספר גם ממקומי וגם ללמוד יחדיכם בעצב ובשמחה.