לפני כמה חודשים, הייתי בכנס משפטי שבו ישבו יחד אנשי מקצוע שונים מהתחום. במהלך אחד המפגשים, ניגשה אליי עורכת דין צעירה והחלה לדבר על התסכולים שלה בעבודה. היא סיפרה לי על הלקוחות שמגיעים עם ציפיות לא מציאותיות, ועל השעות הרבות שהיא משקיעה בשיחות טלפון ובהכנת מסמכים שקרוב לוודאי יעלו לפח בסופו של דבר.
כשהיא דיברה, ראיתי את העיניים שלה מתמלאות במעין עצב וחוסר אונים. זה הזכיר לי את התקופה שלי בתחילת הדרך כעורך דין צעיר. גם אני עברתי רגעים כאלה; דיבורים ארוכים עם לקוחות שהיו מתוסכלים מהתהליך המשפטי שלא נגמר לעולם. הייתה תקופה שבה חשבתי שאולי עשיתי טעות בבחירת המקצוע הזה.
אבל אז קלטתי משהו חשוב: להיות משפטן זה קצת כמו להיות רופא - אתה לא רק מטפל בבעיות אלא גם תשובת חיים ותקווה עבור אנשים שעומדים מול סיטואציות מורכבות מאוד. לעיתים קרובות, כדאי לגלות אמפתיה ולהקשיב לכאב שלהם יותר מאשר לחפש פתרונות מידיים.
טיפ שאני יכול לתת לכם: כשאתם מרגישים חסרי אונים או מתוסכלים בעבודתכם, קחו לכם רגע להיזכר למה תחום המשפט בלב שלכם היה תמיד מקום בו אתם רוצים להיות. תזכרו בכל הצלחה קטנה - כל פסק דין חיובי או כל לקוח שאמר לכם תודה. האנושיות שלנו היא חלק בלתי נפרד מהמומחיות שלנו.
בסוף היום, כולנו כאן כדי לעשות שינוי בעולם מצד החוק והצדק. זה מישהו שלמדנו לקחת ברצינות ולבחון מכל הצדדים מעורבים שנדרשים לתשומת לב ומענה אישי לצרכים שלהם.
כי בעצם אנחנו לא רק משפטנים; אנחנו בני אדם לפני הכול.