לא מזמן מצאתי את עצמי שטה בין קירות חנות אמנות קטנה בשכונת מגורי. זו לא הייתה סתם חנות - היא הרגישה כמו פיסת עולם אחרת, מלאה בצבעים, טקסטורות ורגשות. אני זוכרת שזה היה יום שישי אחר צהריים. השמש שלטה בשמיים, אבל בתוך החנות היה עולם משלו; האור היה רך ונעים, והצלילים היו ערבוב של התמקדות והמולה קלילה.
כשנכנסתי פנימה, נתקעתי ליד קיר מלא בתמונות שמן - כל אחת מהן סיפרה סיפור אחר. אחת התמונות דיברה על געגוע למקום רחוק, והשנייה הזכירה לי רגע שקט על חוף הים בהולנד. עמדתי שם דקות ארוכות ועברו לי בראש כל הסיפורים שלא כתבתי מעולם. זה גרם לי להבין שהאמנות הזו לא רק מדברת אליי; היא עושה לי סדר בכל המחשבות הכאוטיות שרצות לי בראש.
בהמשך החיפוש שלי בחנות נתקלתי בכמה כלי קרמיקה ייחודיים - כוסות עם פסים צבעוניים ולא אחידים ששבו את ליבי מיד. שאלתי את בעלת החנות אם אפשר לקנות כמה מהם והיא סמכה 🙂 כשסיפרתי לה שאני מתכננת לארח חברים לסעודת שישי עם אוכל ביתי וחלום להיות מארחת נהדרת.
“אמונה באנשים”, היא אמרה לי בעיניים מבריקות “זה חלק מהיצירה הגדולה ביותר”. המשפט הזה נכנס ללב שלי והשאיר בו סימן מחודש לרגעים הקטנים שלנו במערכות היחסים שאנחנו בונים ביום-יום.
מאז אותו ביקור בחנות האמנות אני משתדלת לתת מקום יותר גדול לכל הדברים היצירתיים שגודשים אותי. אנחנו יכולים לחשוב על החיים כמסלול עבודה בלי סוף או לחיות אותם כצבעוניות אינסופית שבה יש משמעות גם ברגעים הפשוטים ביותר.
טיפ קטן ממני: התחילו לשמור לכם אפילו רק 10 דקות ביום לציור או כתיבה או כל יצירה אחרת שתאהבו! זה יכול לעשות הבדל ענק בתחושת הסיפוק והחיבור שלכם לעצמכם ולהסביבה שלכם 💖✨