לפני כחמש שנים, החלטתי שאני רוצה לעשות קעקוע. תמיד חשבתי שהקעקועים הם לא רק ציור על הגוף, אלא סיפור חיים שאפשר לספר בכל מקום ובכל זמן. הייתה לי תמונה בראש של מה אני רוצה להנציח - משהו עם משמעות אישית עמוקה.
אחרי חודשים של תכנון, העברתי את המחשבות שלי בדרך אחת: לכתוב טיוטות ולחפש השראות. היה זה תהליך מרגש שגרם לי לתהיות ערך עצמי ולבדוק מה באמת חשוב לי בחיים. התחלתי להבין שכל קו וכל צבע צריכים להיות מחוברים לרגע מיוחד או לשיעור שלמדתי.
לבסוף הגעתי לאומן מקומי, שהתמחה בקעקועים מינימליסטיים. קצת התרגשתי כשהנחתי את הרגל על כיסא הקעקוע - לבי פעל במהירות ואני זוכר את תחושת החום והציפייה ששעטפה אותי באותו רגע. הבאתי לו את הציור שעיצבתי בעצמי והוא החל לשים אותו על גבי עור הבטן שלי.
כשעלה הלהב הראשון ואין כזה כאב כמו שמספרים עליו! זאת הייתה חוויה מוזרה ויפה בו זמנית; כאילו כל דקה שעוברת היא עוד שכבה שאני מוסיף למי שאני ומה שאני רוצה להיות בעתיד.
לאחר שסיימנו, הסתכלתי במראה והדמעות כמעט ירדו מעיניי - לא היה מדובר רק בקעקוע על הגוף שלי; זה היה חלק מעצמי ומסיפור חיי שלא יימנע לעולם מהמכסה שלי. התמכרות? אולי... אבל יותר מזה - זה הרגיש כמו מימוש אמיתי של העצמי הפנימי שלי.
טיפ קטן ממני: לפני שאתם עושים קעקוע ראשון, הקדישו זמן לחשוב למה אתם באמת רוצים להעביר בעבודת האומנות שלכם. האם יש מסר? האם יש נשמה בתוך הקווים? כשיש תוכן ומשמעות מאחורי הקעקוע שלכם, הוא הופך לחלק בלתי נפרד ממכם ולא סתם לקישוט רגעי.
אז אם גם אתם מתכננים ללכת למסע הזה בקרוב - תעשו זאת מתוך רגש ותוך כדי הכינה גדולה להכנסת הסיפור שלכם לנצח!