לפני כמה שבועות הייתי בחנות צעצועים מקומית עם הבת שלי, שהתלהבה מכל מה שראתה. זה היה בעולם קסום של צבעים, צלילים ואפשרויות אינסופיות, וכשהסתכלתי מסביב - נזכרתי בילדות שלי ובמה שעשו לי הצעצועים אז.
כשהייתי ילד, חנויות הצע toys היו כמו קודש עבורי. היו ימים שאני יכולתי לבלות שם שעות על גבי שעות, מדפדף בין בובות לדינוזארים מפלסטיק. באחת הפעמים אפילו שכבתי על הרצפה והעמדתי את כל הרכבות הקטנות בשורה - פשוט כדי לראות איך הן נוסעות אחת אחרי השנייה. להרגיש את עולם הדמיון מתעורר לחיים זה משהו שאין לו תחליף.
באותו יום בחנות עם בת שלי, אני זוכר איך היא לקחה בובה יפה עם שמלה נוצצת ושאלה אותי אם אפשר לקחת אותה הביתה. החיוך שלה גרם לי להבין כמה זוג עיניים קטנות יכולות לראות את העולם בצורה כה קסומה ויפהפייה. אבל מה שהכה בי בכלל הייתה התובנה עליה חשבתי כל כך הרבה זמן: הילדים שלנו באמת יודעים להפוך לגיבורי העל של היום-יום בעזרת צעצועים קטנים ואינוורטים שלא כואבים כסף (אם כי יש כאלה שחייבים לשבור חסכונות).
התיישבנו באחת הפינות של החנות ליד שולחן קטן שבו ילדים אחרים הוציאו תפאורות והרכיבו פאזלים, ולאט לאט התחברנו למה שהתרחש סביבנו. פתאום לא הייתי רק אבי הילדה אלא גם חלק מהקהילה הזו של ההורים שכל אחד מהם “נלחם” למען הילד שלו בצורה שונה - האם לפנק או להסביר להם גבולות? הבחירות האלו הם מציאות חיי ההורות.
וכך יצא שבחרנו לבובה המנצנצת מבלי לחשוב יותר מידי - רק מתוך תחושה פנימית שהילדה צריכה את זה כדי לטפח את הדמיון שלה ולצבוע את ימי החופש בצבעים חדשים ומלאי חיים. המסר הכי חשוב ששמעתי מהמוכר היה "צעצוע הוא לא רק כלי משחק - הוא כלי ללמידה". מאז אני מבין שזה מעבר ליום רגיל בחוץ; אנחנו עוזרים להם ללמוד ולעצב את עצמם בכל טוויסט שסיפור ילדות שלהם הולך להביא.
אז טיפ קטן מכל הלב: כשאתם נכנסים לחנות צעצועים יחד עם הילדים שלכם, תשתדלו לשבת איתם רגע אחד ולהיכנס לעולם המשחק שלהם. אולי תגלו שאתם גם יכולים להיות חלק מהקסם הזה מחדש - וזה ממש מרגש!