כשהייתי ילד, הייתי יושב מהצד וסתכל על אבא שלי עובד באתר בנייה. אין לי הרבה זיכרונות מימיו של אבי בעיר התחתית, אבל אחד הרגעים שהשאירו חותם בליבי היה כשהוא שירטט בכישרון את תכנית הבית החדש שלנו. זה לא היה רק בית - זו הייתה הגשמת חלום.
באותם ימים, כל נבט שהנחתי באדמה הראה לי משהו על סבלנות. כשעץ חדש מתחיל לצמוח, זה לוקח זמן והרבה עבודה קשה עד שהוא הופך לעץ מרהיב שמכניס חיים לסביבה. כך גם בבנייה - לא משנה כמה אתה מוכשר או כמה מכשירים יש לך בידיים; אם אין לך את הסבלנות לחכות לתוצאות ולראות איך הכל מתאגד יחד, הדברים פשוט לא יתממשו.
לפני מספר חודשים החלטתי לקחת את הצעד הזה בעצמי ולהתחיל לבנות גינה קטנה בחצר שלי. בתחילה הכל נראה מאתגר; הוצאתי את האוכלוסיות המתות מהאדמה ושתלתי צמחים חדשים בכל מקום אפשרי. היו אי-סדרים ותקלות בדרך: מים שעלו על גדותיהם ואפילו שטף קטן של רוח שניפץ כדים ששמרתי לפינת הישיבה המרגיעה.
אבל אני חושב שזה מה שעושה אותנו בני אדם - היכולת להבין שהפתעות הן חלק בלתי נפרד מהתהליך ואתה חייב ללמוד להתרגל להן ולצאת מכל מצב עם חיוך (ולפעמים טיפה ממורמר). הבנתי שבנייה היא כמו חיים - תמיד יהיו סערות והפתעות אבל בסוף החשוב הוא המשקף אותך נשאר איתן מול כל המכשולים.
אז הנה טיפ שאני רוצה לשתף: אל תפחדו להתחיל פרויקט חדש, אפילו אם אתם לא בטוחים ביכולות שלכם! כל דבר שאתם עושים הוא הזדמנות ללמידה והתפתחות אישית. ואם במקרה תפקחו עין טובה לבדוק איזו פינה נוספת אפשר לשדרג - אל תהססו!
בסופו של יום, אני עדיין רואה בעיני רוחי את אבא שלי יוצר בדיוק אותו הדבר שאפשר לחלום עליו; לבית שתוכנן באהבה בצעקות ובקושי בצורה האמיתית שלו כפי שריינו לעצמכם בשנים הראשונות שלכם בעולם הזה!