לפני כמה ימים מצאתי את עצמי במסעדה קטנה אבל מלאה בשמחה, שנקראת "טעם של בית". לא יכולתי להאמין עד כמה היא צללה לתוך הלב שלי. השם לבדו עורר בי נוסטלגיה לילדות שלי, שם טעמי הבית היו חלק בלתי נפרד מהחיים.
כשהגענו, נפתח בפניי עולם חדש. האווירה הייתה מקסימה - ריחות של תבשילים מסורתיים מילאו את חלל המסעדה עם חיוכים ונעימות שקטות ברקע. פשוט חזרה הביתה. הזמנתי מרק תפו”א שהכינה סבתא שלי בכל יום שישי ובתום כל ביס הרגשתי את החום הזה שכולנו כל כך זקוקים לו לפעמים.
אבל מה שייחד את המקום היה השירות הנפלא של בעלת המסעדה, מרים. היא סיפרה לנו על הדרך שבה למדה להכין את המנות מאמה שלה וכיצד כל מתכון הוא למעשה סיפור משפחתי שעובר מדור לדור. בעיניה אפשר היה לראות איך אוכל הוא לא רק דלק לגוף אלא קשר עמוק בין אנשים - אהבה שהולכת ומתרקמת סביב שולחן אוכל.
אחרי הארוחה, כשיצאנו מהמסעדה והלב שלי היה מלא תודה ופשטות, החלטתי שאני רוצה לקחת איתי משהו מזה לחיי היום-יום שלי. אז בדבר אחד אני ממליץ לכם: קחו רגע לעצמכם ותחשבו איזה מזון רגשי אתם יכולים להביא לחייכם דרך אוכל - האם זה מתכון שמזכיר לכם מישהו? מקום מיוחד שבו ביליתם ילדים? אל תהססו לחלוק זאת עם הקרובים אליכם; לעיתים זה כל מה שהם צריכים כדי להרגיש טוב יותר.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים על לצאת למסעדה, חפשו לא רק טעמים חדשים אלא גם רגעים שיעשו לכם טוב בלב וישיבו אתכם לשורשים שלכם. כי בסופו של דבר, אוכל הוא הרבה יותר ממשקה או מנה - זו ההיסטוריה שלנו”.
אני כבר מחכה לחזור ל"טעם של בית" ולגלות עוד סודות שמסתתרים בין התבלינים והמרכיבים.