כשהייתי ילד, הספרייה המקומית הייתה המקום שבו הייתי מרגיש כמו גיבור על. בכל פעם שנכנסתי אליה, התחושה הייתה כאילו נפתחו לפני עולם אינסופי של אפשרויות. המגירות המלאות ספרים בעטיפות צבעוניות, הריח של הנייר והמלחם שהתחלף בשקט עם הזמן - כל אלה היו עבורי משהו מעבר למילים שכתובות בין הדפים.
ביום חורפי אחד, כששוטטתי בין המדפים באחת מהספריות האהובות עליי, מצאתי ספר ישן מאוד שהיה עטוף באבק ובזכרונות. זה היה "האמן ומרגריטה" מאת מיכאיל בולגקוב. אף פעם לא שמעתי עליו קודם לכן, אבל התפתיתי ולקחתי אותו הביתה. אחרי שעות מספר לטפח את עצמי בתוך סיפור אין-סופי על אהבה וכוח, הרגשתי כאילו גיליתי חלק מעצמי שלא ידעתי שהוא קיים.
הספרייה לא רק סיפקה לי בריחה מתוך המציאות; היא גם לימדה אותי כמה דברים חשובים על החיים. למדתי להבין שהמילים יכולות לרפא פצעים ולהעניק תקווה במקומות חשוכים. הפגישה שלי עם הדמויות השונות איפשרה לי להזדהות עם כאביהם ושמחיהם; זו הייתה מסע לתוך נפש האדם, שממשיכה ללוות אותי עד היום.
אם יש לכם ספרייה קרובה לביתכם או מקום דומה שבו תוכלו לחקור ולגלות עולמות חדשים - אני ממליץ לכם פשוט ללכת לשם ולעשות זאת! כדאי להקדיש זמן לשוטט שם בלי מטרה מסוימת; לבחור בספר לפי הכותרת שלו או העטיפה היפה ביותר ולהתמסר אליו לחלוטין. תמצאו את עצמכם חוזרים לעולם שקצת שכחנו - העולם שבו אנחנו יכולים לחלום בגדול ולהרגיש כל רגש שאין לו גבולות.
אז בפעם הבאה שאתם מתלבטים לאן לצאת או מה לעשות בשביל לנקות את הראש - זכרו שבקרבתכם יכולה להיות אוצר בלום שממתין רק לכם!