הייתי בן 30 כשלראשונה הגעתי למרפאה של הקופה שלי כדי לבדוק משהו שלא הרגשתי איתו טוב. אני זוכר את הלחץ שחשתי כשנכנסתי לדלתות, כאילו עמדתי על כתף תהום. חיכיתי בתור, מביט סביבי באנשים שהיו שם - כל אחד מהם היה סיפור חיים בפני עצמו.
כשפתחו לי את הדלת, ניגש אליי רופא צעיר ומקצועי בשם דני. הוא לא רק היה מקצועי אלא גם הפגין אמפתיה אמיתית. הוא שאל אותי שאלות שמעבר לתסמינים הרפואיים: "איך אתה מרגיש? יש לך תמיכה בבית?" בחיבור המיידי הזה הבנתי שמדובר במשהו עמוק יותר מאשר רק טיפול פיזי.
לאחר כמה בדיקות ושיחות, החלטנו יחד על תוכנית טיפול והרגשתי שאני בידיים טובות. זה לא תמיד קורה בקופות חולים - לעתים ההתמודדות היא בעיקר ביורוקרטיה ותחושה שהמערכת אבודה בעצמה; אבל במקרה שלי אסירה בליבי ברגע ההוא בנוגע לשירות האישי.
כעבור שבועיים שוב הגעתי לקופה, הפעם לייעוץ לגבי תהליך רפואי נוסף שאמור היה להתרחש בכדי לעזור לי להתאושש מהר יותר. לפעמים החוויות האלה מתערבבות עם החיים שלנו: מי מאיתנו לא פרופ' עצמאי כאשר מדובר בבריאות שלו? אז המשפט שבדרך כלל יוצא לנו מהפה "אני אבדוק בגוגל קודם!" תקף כאן במיוחד.
השיחה הזו העלתה בי תובנה מעמיקה - לדאוג לבריאות שלך זו עבודה דרך ולפעמים אנחנו צריכים לתת לרופאים באמת להיות חלק מהתמונה הזו ואני מציע לכולכם לפתוח להם מקום בלב שלכם ולעשות זאת בביטחון. ביקורים אצל רופא הם כמו מסע גילוי לעצמנו ולא חייבים להיות מפחדים מזה.
אז איך הגיבוש הזה בין מקצוענות ואנושיות השפיע עליי? מאז אותו יום אני מנסה לגשת לביקורי רופא מתוך פתיחות ונוכחות מלאה, מזכיר לעצמי שאנחנו מדברים פה על אנשים, לא רק תיקים רפואיים ומשימות לסמן בוודאות שניתן להתמודד עם האתגרים שבעקבותיהם אנחנו מחפשים עזרה רק אם נזכור שהם האנשים שמולנו בדיוק כמונו - אנושיים וחייבים להזדהות עם הכאבינו ובנתינה האמיתית שלהם יכולים להפוך חיוך נגלה לחשוב משמעויות חדשות בדרך שעשויה להציל אותנו או לפחות להביא שינוי חיובי לחיינו.
אל תפחדו לפנות לקופת החולים שלכם ולשאול שאלות רבות ככל שתצטרכו - אתם שווים את זה!