לפני כמה שנים, החלטתי שאני רוצה קעקוע. זה היה רגע שקט בחיי, כזה שבו הבנתי שיש לי סיפור לשתף. תמיד אמרו לי שקעקועים הם לא רק תמונות על העור - הם ביטוי אישי, זיכרון או אפילו התחייבות לעצמך. אז ישבתי עם עצמי וחשבתי: מה אני באמת רוצה להנציח?
באותה תקופה עבדתי במשרה שלא ממש ניפקה אותי. הרגשתי קצת כמו דג במים רדודים - צורך בשינוי אבל פחד משינויים אחרים קרוב אלי. ואז הגיע הרעיון; לזכור את השאיפה שלי ליותר - יותר זמן איכות לעצמי, יותר חופש להיות מי שאני באמת.
בחרתי בקעקוע של עץ חיים עם שורשים עמוקים וענפים שמתכוננים לשמיים, ייצוג מושלם למאבק שלי ולשאיפות העתידיות שלי. אחרי שהחלטתי על העיצוב והנחיתי את האמן הפנטסטי שעשה את העבודה המדהימה שלו (שיש לו גם סיפור פלאי שהוא מספר בכל מיני הזדמנויות), הגעתי לסטודיו והרגשתי איך כל צעד לקראת הקעקוע הזה מחבר אותי לעצמי מחדש.
והכאב? הוא היה חלק מהחוויה בעצם. כאב וכך אותו דבר - שתי פנים של מטבע שסוגר איזשהו מעגל אחד שהיה חסר לי הרבה זמן.
הטיפ שאני רוצה לתת כאן הוא להתחבר לעיצוב שלך לפני שאתה עושה אותו. חשוב שזה יהיה משהו שמעורר בך רגש, ולא רק טרנד חולף או רעיון שבאת עם חברים קדימה כדי לעשות איתם משהו "קשוח". תן לזמן לעבוד על זה - לפעמים ההמתנה היא החלק החשוב ביותר בתהליך.
לסיכום, קיבלנו תזכורת לכך שכל עור שלנו מדבר - ויש בו מקום לכל הסיפורים שלנו אם רק נדאג להביע אותם בצורה שתשדר בדיוק מי אנחנו רוצים להיות בעולם הזה. אני מסתכל על הקעקוע שלי עכשיו ומתרגש כל פעם מחדש מזה שהוא כאן כדי להזכיר לי לכמה אני חזק ורוצה לחיות באופן מלא ואותנטי.
אז מה הסיפור שלכם?