היום אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי עם כלבי האהוב,מוקי. הוא לא פשוט. גזע חצי רוח רפאים וחצי פרנואיד עם לב שטותי ומלא אהבה. כשקיבלתי אותו לפני שנה, חשבתי שהכי חשוב זה ללמד אותו "שב" ו"ענה" ואולי עוד כמה טריקים כדי להרשים את החברים שלי. אבל מה שלמדתי בעבודה שלנו יחד על אילוף הוא שמה שנראה כחוקים לכלב, בעצם משקף הרבה יותר עלינו כבעלים.
בהתחלה מוקי היה בלתי צפוי - פעם קפץ על אנשים כמו כדור פינג פונג ופעם נשכב מול הדלת כאילו מישהו ניסה לחטוף ממנו את הקציצה הלחה שהכנסתי לו בתיק טיולים. אז החלטתי לצאת למסלול אילוף ביתי ולא לחשוש מהקשיים שמלווים את זה.
יצא לי לגלות שבסופו של דבר ההצלחות שלו התבססו על הסבלנות והירידה לפרטים שאני השקענו יחדיו בזמן הזה. יום אחד לקחתי אותו לפארק; במקום להתמקד באילופים המסורתיים ביקשתי ממנו לשבת בשקט בזמן שאני מדברת עם אחרים ומשתפת פעולה בקלילות - זו הייתה הפעם הראשונה שהוא קלט שאין צורך להתרגש מכל רעש חדש מסביב.
אז מה למדתי משיעורים האלה? קודם כל, אני הבנתי שאילוף הוא לא רק מילה גסה או תהליך מתיש שמגיע במקרה הטוב לתוצאה טובה; ממש לאחרונה גיליתי שזה קשור גם להקשיב לעצמך ולצרכים שלך כמדריך וכידיד לכלב שלך. אחרי שכללנו שיטות שונות הגענו למקום שאתה נטול רגשות אשם כי אתה מוקדש למערכת יחסים שלכם.
אז הנה טיפ קטן: אל תהססו לקחת הפסקות במהלך האימון ולהתמקד ברגעים קטנים של הצלחה, אפילו אם הם נדמים לכם שוליים כשתלמידיכם הקטנים פועלים כמו אורות מנורה במסיבת דיסקו!
בעקבות מרגיש לקראת דברים גדולים במיוחד במערכת היחסים הזאת עזר לנו להבין שאנחנו משתפים פעולה בניהול ההתנהלות והרגשות שלנו כאוות נפשו של השני - וזה בהחלט המרכיב הכי משמעותי בכל אלא למציאת היכולת שתיהיה אפשרית!
אם יש לכם שאלות או חוויות דומות לחלוק אתם מוזמנים!
