בשבוע שעבר, ישבתי על הספה בסלון עם כוס קפה ביד וחשבתי על כל הפעמים שבהן הייתי צריך לפנות לקופת החולים שלי. יש לי הרגשה שכולנו עברנו חוויות שונות שם - חלקן טובות יותר וחלקן פחות. אני זוכר את המקרה שהצליח לשנות לי את התפיסה.
לפני כשנתיים, יום אחרי חופשה משפחתית נפלאה, התעוררתי עם כאבים חזקים בגב התחתון. כמובן שהתמקדתי במחשבות של "זה יעבור", אבל אחרי יום נוסף הבנתי שצריך להפעיל תוכנית מגירה: ניהול חיים.
הלכתי למוקד של הקופה בעיר שלי והרגשתי כמו מי שבא לתיאטרון מתוך סיפור מלחמתי. אנשים בכל הגילים, נראה שכל אחד מהם מתמודד עם משהו אחר. בכניסה נתקלתי באישה מבוגרת שמיהרה לראות רופא לאור כאבי לב שהיא חרדה מהם; צעיר דיבר בטלפון ומנסה לגלות אם הוא יכול לדחות תור לרופא עור; ילד קטן בכה כי מפחיד אותו לקבל זריקה.
כשעליתי בתורי, פגש אותי רופא ליד שולחן שממש קרוב אליי ויש לו חיוך כזה שאומר "אני פה כדי לעזור". הוא בחן את הבעיה שלי בתשומת לב יוצאת דופן ובסבלנות גדולה. הוא לא רק טיפל בי אלא גם הסביר מה גורם לכאב והרגיע אותי שאפשר לפתור את הבעיות הללו בעזרת כמה תרגילים פשוטים.
מהחוויה הזאת למדתי שתהליך הרפואה הוא הרבה יותר ממסמכים וממתינים לתורים - זה בעצם מפגש אנושי שבו אנחנו מפקידים את בריאותנו בידיים אחרות ואנחנו מצפים מהם להבין אותנו באמת ולהתייחס אלינו כאל בני אדם ולא כאל מספרים בשיטה.
אז היו ימים קשים מול התרופות שפספסו או המתנה המתישה למענה שירותי, אבל זו הייתה הזדמנות להפנים: קופת החולים היא מקום שנמצא כאן עבורנו. גם כשיש קשיים - יש צוות מדהים מאחוריהם שרוצה לעזור לנו ולראות אותנו בריאים ונמצאים במקום טוב יותר.
טיפ לסיום? תמיד תשמרו על קשר פתוח עם הצוות המטפל שלכם ואל תהיו Hesitant (לא ידעתי איך לתרגם). הם שם בשבילכם!