כשהתחלתי את המסע שלי בעולם חדרי הכושר, הייתי רחוק מלהיות אחד מאלו שמסוגלים להרים משקולות באוויר כמו מקצוענים. למעשה, אני זוכר שפעם הלכתי לחדר כושר בפעם הראשונה והרגשתי כאילו אני נכנס למגרש של גדולים - כולם היו כל כך ממקדים בעצמם, מחוטבים ומלאים באנרגיה. אני לעומת זאת, הייתי מתוסכל ונבוך.
אז מה גרם לי להמשיך? פשוט מאוד - המטרה שהצבתי לעצמי. לא מדובר רק בהורדת כמה קילוגרמים או בשריריים יותר; זה היה הרבה יותר עמוק מזה. זה היה על הגברת הביטחון העצמי שלי ועל ההרגשה שאני שולט בכל תחום בחיי.
אחרי כמה חודשים קשים שבהם לא תמיד הצלחתי להגיע לחדר ואפילו התבאסתי לפעמים כשהמשקולות היו כבדות מדי או הטרמפולינות גבוהות מדי עבורי, פתאום הבחנתי בשינוי קטן אבל משמעותי - הייתי מתחיל להרגיש טוב יותר עם עצמי. אולי נשמע לי מוזר לומר את זה, אבל הרגשתי איך כל פעם שאני מצליח להתגבר על חוסר הנוחות ולצאת מאזור הנוחות שלי - אני מרגיש חי יותר.
ואז הגיע יום שלא אשכח אותו לעולם: חודשיים אחרי סדרת אימונים קשה, החלטתי לבדוק כמה אני באמת התקדם והשתתפתי במבחן כוח פנימי שבו כל המתאמנים צריכים להתמודד עם עצמם ועם הגבולות שלהם. לקח לי זמן להבין שזה לא רק על הגוף הפיזי אלא גם בראש - כשאני נותן לגוף את הזמן ואת המקום שהוא צריך להתפתח, גם הנפש שלי מתפתחת יחד איתו.
טיפ ששווה לשמור עליו: אל תהססו לספר למישהו על המטרות שלכם! התמיכה מגיעה מהרבה מקומות שונים ולעיתים היא יכולה להיות בדיוק מה שאתם צריכים כדי לעלות מדרגה נוספת ולהתקדם הלאה.
כך אני עדיין שם - ממשיך את המסע היומיומי הזה עם תודעה פתוחה ושאיפה ללימודים חדשים שיעזרו לי לצמוח בכל התחומים של החיים. אז אם אתם עומדים בפני דלת הכניסה לחדר כושר עם רגשות מעורבים - זכרו שזה בסדר להתחיל בצעד קטן ולקחת את זה שלב אחר שלב. מי יודע? אולי הם יהפכו לימים הכי טובים בחייכם.