לאחרונה, בשבת חורפית אחת, החלטנו לנסוע לטיול משפחתי בצפון. אני זוכר היטב את הציפייה המרגשת שעטפה אותנו, כאילו היה זה מסע להגשמת חלום. בדרך, התווספה טיפה של מתח כשהתחלנו לעלות על ההרים. הנוף היה עוצר נשימה, אבל אז... הרכב שלנו החל להתנהג מוזר.
פתאום הרגשתי איך הלב שלי מחמיץ פעמה - הנורה של דלק נורתה באדום! כמו סרט פעולה חלמתי לרגע שאני יכול לשנות הכול במכה ביד. אך המציאות הייתה אחרת; לא הצלחנו למצוא שום תחנה דלק בקרבת מקום ואז הגענו למצב שבו חששנו שלא נצליח להגיע ליעד שלנו או worse - שנצטרך לחכות שעות לתיקון.
לתוך הכאוס הזה נכנסה האופציה הבלתי נמנעת - חילוץ גרר. התקשרנו לשירות החילוץ ובשלב הזה הייתי בטוח שכל הסיפור ייגמר בכאב ראש עצוב ומוזר ולא במשהו חיובי. וכאן פגש אותנו אדם בשם שי, שהיה רך בתנועותיו והשרה ביטחון על פני כולנו.
שי הגיע במהרה עם הגורר שלו ולא רק שזה פתר לנו את הבעיה הפיזית של הרכב עמדתו בחניון שאינו מותר - הוא גם סיפק לנו חברות ורגש שהיינו זקוקים לו ברגעים כאלה. תוך כדי עבודה הוא התחיל לספר לנו סיפורים מימי השירות הצבאי שלו והקשיים בהם נתקל בלילות הארוכים בעבודתו כמחלץ רכבים ברחובות ישראל.
זה היה מדהים לראות איך אדם שהגיע לעזור לנו מעבר לקושי האישי שמעסיק אותו כל יום בעצמו מצליח לגרום לי להרגיש שאנחנו כבר לא לבד בסיפור הזה אלא חלק ממשפחה גדולה יותר - משפחת הנהגים שבסופו של דבר כוללים גם בורסות וגם חילוצים בלתי נגמרים.
אז מה למדתי מכל הדבר הזה? לפעמים החיים מטילים עלינו אתגרים בלתי צפויים, אבל בתוך כל כאוס אפשר למצוא רגעי חסד ואנשים טובים שמעוניינים לעזור באמת מתוך רצון אמיתי לחבר ולהקל על האחר. טיפ שלי להמשך הדרך - תמיד שימו לב לדלק ולתכנן מראש את המסלול שלכם, כי ימים קודרים הם ממלכה קטנה שבה אנשים מוכנים להציד אחד את השני ולעזור בכל מצב!
ומעל לכל - אל תחששו לבקש עזרה כשצריך.
