אני זוכר את הרגע שבו פתחתי לראשונה ספר לימוד בכיתה ה'. זה היה יום סטרס במיוחד, וכל מה שרציתי זה להסתתר מתחת לשולחן. הספר היה כבד, עמודיו נראו כמו רצף אינסופי של טקסטים ומספרים. באותו רגע, חשבתי לעצמי: "למה אני צריך את כל זה?" אבל ככל שחלף הזמן, גיליתי שהתשובה נמצאת במקומות הכי מפתיעים.
באותה שנה למדנו על ההיסטוריה של ישראל. אחד הפרקים בספר דיבר על המאבקים והניצחונות שלנו כאומה צעירה. פתאום, התמונה המונוטונית החליפה צורה - איורים צבעוניים של חיילים ושל מסעות מקרבים אותי לעולם החי שאינו בגדר תיאוריה בלבד. הקטעים שהיו בעבר משעממים הפכו לחלק מהזהות שלי; הבנתי מי אני ומה הסיפור שלי.
איכשהו, בכל פעם שפתחתי את הספר, מצאתי חלק מעצמי בין השורות והאיורים - שאלות שנוגעות למוסריות ולגבולות, תובנות על משמעות החיים והמקום שלנו בעולם הזה. כשישבתי עם חברים בזמן הלימודים ושוחחנו על למה גולדה מאיר באמת קיבלה את ההחלטות שעשתה או איך אפשר ללמוד מלכיונים הכואבים שלנו במהלך השנים - הייתי נחוש יותר ויותר לדעת.
והטיפ שאני רוצה לחלוק כאן? אל תשכחו להתעכב על הדברים הקטנים. כשאתם פוגשים בטקסט חדש או בבעיה מתמטית מורכבת - תהפכו אותה להזדמנות לחשוב לעומק ולהתכנן קדימה בעזרת הדמיון שלכם.
לכן בפעם הבאה שאתם נתקללים בספר לימוד (או בסתם דף פשוט), קחו נשימה עמוקה ותזכרו שזה לא סתם חומר קריאה - זו הזדמנות לצלול לתוך ים רחב של ידע שיכול לפתוח לכם אינספור דלתות חדשות בחיים!
