לפני כמה חודשים, החלטתי להירשם את יוני לחוג חמוד מהסביבה, אחרי שראיתי אותו מתלהב ברקע בזמן שהוא צופה באמן רוקד ברחוב. הוא רק ילד בן 7, אבל היה לי ברור שההשתעשעות לרגע הזה לא הספיקה לו. בשיחה קצרה עם חברים, שמענו על חוג למחול קריאטיבי בסביבה; החלטנו לנסות.
ביום הראשון לחוג הייתי נרגשת כמו שיונים מכל ההתרגשות שאי פעם זכרתי. אני זוכרת את הפנים שלו - גם עצבניות וגם מתוחכמות - כשהוא נכנס לכיתה עם הילדים האחרים. פתאום הרגשתי שכל הלב שלי שם איתו. אך בלילה כשחזרנו הביתה וכל כך הרבה תנועות חדשות בראש שלו, התחלפו הבעות השימחה בפחד: "מה אם הם לא יקבלו אותי?" "מה אם אני אצא מצחיק?"
עבר שבועיים והילד התחיל לפרוח בתוך החוג! כל שעה שנייה היו קסמים חדשים בעיניו והוא היה מדבר בצורה מסודרת על דברים שאף פעם לא חשבתי שיעניינו אותו. הוא התחיל לשתף אותי בתחושה הזו של ביטחון וביטוי עצמי שלא ראיתי אצלו לפני כן.
אני רוצה לשתף אתכם בתובנה אחת שהתבהרה לי במהלך הזמן הזה: לפעמים אנחנו כהורים מפחדים לרשום את הילדים שלנו לחוגים שונים מהמחשבה שהם אולי לא יתאימו להם או שיהיה קשה להם להיכנס למסגרת החדשה הזו. אבל לפעמים זו בדיוק הדרך שלהם לגלות את עצמם ואת העוצמות שלהם.
אם יש לכם ספק לגבי חוג כזה או אחר, פשוט תנסו! דבר קטן יכול להפוך לתשוקה ענקית ולפתח אצלם כישרונות שלא ידעתם על קיומם. ככה זה קרה אצלנו! היום יוני כבר משלים יציבות ועוד יותר מחפש סגנונות חדשים לרקוד ואין ספק שזה שדרג לנו הבית באופן כול טוטאלי.
אז אם אתם חושבים להצטרף לעולם החוגים לילדים - אל תהססו! מי יודע? אולי הם הולכים לגשר בין עולמות ולהפתיע אתכם בדרך שתמיד חלמתם עליה.