אתם מכירים את התחושה הזו כשאתם יושבים מאחורי ההגה בפעם הראשונה? אני זוכרת את הרגע הזה כמו היה רק אתמול. עמדתי שם, ליד המורה שלי לנהיגה, עם ידיים מזיעות על ההגה ונשימה חסומה בגרון. הרבה פחדים סביבותי - מה אם אני אקלע לתאונה? מה אם אני לא אצליח להחנות? או בכלל - מה אם אני פשוט מדפיסה חוויות לקראת רישיון?
לאחר כמה שיעורים, הבנתי שהלחץ הוא חלק מהתהליך. המגע הראשון עם הגז והברקס גרם לי להבין שלפעמים צריך לעשות צעדים קטנים כדי להשיג דברים גדולים. נמצא מישהו שתומך בכם - זה יכול להיות חבר טוב או משקר משפחה שתמיד אומר לכם שהוא מאמין בכם.
בעיקרו של דבר, לימוד נהיגה זו יותר מגמה פיזית; מדובר גם בהכנה נפשית. הקצב של כבישי הארץ כל כך תובעני ומגוון, אבל ככל שעובר הזמן אתה נתחיל להבין איך לזרום בתוך זה.
והטיפ שאני רוצה לתת לכם? אל תפחדו לטעות! טעויות הן החלק החשוב ביותר בלמידה. אחת הפעמים שיצא לי לטעות הייתה כשהסתכלתי לצדדים בזמן היינו צריכים להיכנס לסיבוב - פתאום מצאתי את עצמי שנים במקומות לא צפויים ופשוט כולם צחקו (אני הייתי עצבנית). בסופו של יום קיבלתי מזה درس חשוב - להתמקד בשיעור ולא בטראומות הקטנות.
אז כן, הליך הלימוד עשוי להיות מתוח ולחוץ, אבל הוא גם מלא באמיתות חשובות לחיים - כמו לדעת להתעלם מרעשי הסביבה ולהיות קשוב לעצמך. בכל פעם שדרכי התעקלו למקומות בלתי צפויים במשך השיעורים ופתאום נהיה ערב וכל פעם מחדש התרגשנו שהצלחנו להגיע לסוף בשלום - תמיד זכור: בעבודה קשה וסבלנות תגיעו לרישור המבוקש שלכם.
ומי יודע? אולי יום אחד תהיו פה ושתפו את העלילות שלכם!