כשהייתי צעירה יותר, קיוויתי למצוא את התשובה לכל השאלות שלי בסדנאות שונות. ניסיתי כל מיני דברים: סדנאות כתיבה, ריקוד, בישול ואפילו סדנת ציור. חלקן היו מרגשות מאוד, אחרות פחות. אבל לא חשבתי עד כמה החוויות הללו יהיו משמעותיות עבורי.
זוכרת במיוחד את הסדנה לריקוד ליבה שהשתתפתי בה. זו הייתה מסע חוויה אמיצה שבו נדרשנו להוציא מעמקי לבנו את הרגשות שלנו דרך תנועה. בהתחלה הייתי מבולבלת וכל כך ביקורתית כלפי עצמי - "למה אני לא יכולה לזוז כמו כולם?" "מישהו יראה אותי מתביישת ויחתים אותי בתור המפסידה של הקבוצה". אך ככל שהתקדם הזמן, הבנתי ששחרור זה כוח עצום.
באמצע השבוע השני החלטתי ללכת על זה ובאמת להיות נוכחת ברגע - פשוט להרגיש ולנוע עם המוזיקה. הנוף סביבי התערבב עם ההרגשה הפנימית שלי והופתעתי כשראיתי שדיוקן עצמי בגבהים בלתי צפויים צף על פני השטח.
מאותו רגע פתאום הכל השתנה; הלחץ ירד ואני החלפתי את הביקורת העצמית באהבה עצמית קטנטנה וחדשה. כשחזרתי הביתה לאחר ימים מלאים בריקודים ושיחות נשמה עם המשתתפים האחרים - שמשם יצאתי חברים לחיים - הרגשתי כאילו פרצוף חדש עוטף אותי.
אז אם יש לי טיפ בשבילכם עכשיו: ממליצה בכל הלב לצאת מאזור הנוחות שלכם ולהשתתף בסדנאות שונות! זה אולי קצת מפחיד בהתחלה, אבל העולם מלא באנשים טובים שמוכנים לשתף אותך בחזרה באנושיות שלהם ולקבל את שלך בעבורו.
הסדנאות הפכו להיות מקום מפלט עבורי, מקום להביט פנימה ולהשתפר בו זמנית גם מעבר למראוּת העיניים של החברה שסביבך. אז תפתחו לעצמכם דרך חדשה - מי יודע איזה קסמים מחכים לכם שם?